כולנו יודעים את זה, התקשורת שטחית, רדודה, דמגוגית ויש לה הטיה אידיאולוגית, בדרך כלל לשמאל. בנוסף, ובעיקר, התקשורת רוצה למכור ובשביל זה הרי צריך רייטינג. לכן התקשורת מחפשת כותרות מפוצצות ולרוב, דיונים מעמיקים הם ממנה והלאה, כאשר יש רדיפה בלתי פוסקת אחרי האירוע האחרון, מה שלא נותן זמן לעצור לרגע, לעכל את האירועים ולחשוב.
אלא שבעשור האחרון, התפתחה בעולם סוג אחר של תקשורת, עולם הבלוגים. נכון, יש בלוגים מכל הסוגים ומכל המינים, טובים יותר וגם טובים פחות. בכל אופן, העולם הזה מאפשר גמישות גדולה יותר מהתקשורת הרגילה.
אני מציין את כל זה משום שבתקשורת הרגילה, אין אפשרות אמיתית לקיים דיון ארוך ומנומק, ובבלוגים יש אפשרות כזו. אין לחץ של חדשות אז אפשר לדון ולהרחיב.
כתבתי בשבועות האחרונים מספר מאמרים בנושא הפרוטקציוניזם וקיבלתי תגובות שונות, ואני רואה לנכון לחתום את הדיון הזה בהתייחסות לביקורת שנמתחה עלי בחלק מאותן תגובות.
הטיעון שחוזר הכי הרבה בגנות הסחר החופשי הוא בדבר התלות שיוצר הייבוא. אנשים מפחדים שאם נהיה תלויים בעולם החיצוני, בעת מלחמה או משבר, העולם יטיל עלינו אמברגו או עיצומים, ואז מה יהיה? אולי נתמוטט?
השאלה אכן שאלה וראוי להתייחס אליה בכובד ראש. למרות שיש פה לכאורה קושי, התשובה בעצם ברורה.
קודם כל, אין מצב כזה היום, לא היה מצב כזה מאז קום המדינה, ואין שום סיבה רציונאלית להניח שמצב כזה יתרחש בעתיד הנראה לעין. על כן, אין סיבה להיבהל ולהניח הנחות רחוקות מהמציאות. כידוע, כפי שקבעו חז"ל, "ברי ושמא - ברי עדיף". בהנחה שסחר חופשי מעשיר אותנו, וראינו שאין ספק בנידון, אין טעם לגרום לעצמנו נזקים כדי להיערך למצב רחוק והיפותטי.
זאת ועוד: גם אם נגיד שהעולם כן יטיל עלינו אמברגו ביום מן הימים, עדיין טוב יותר להגיע למצב הזה כאשר אנחנו עשירים ומפותחים ולא עניים ומפגרים. תחשבו על זה לרגע. מתי נוכל יותר טוב להתגבר על הקשיים אפילו במקרה של אמברגו: כאשר אנחנו מדינה בעלת עוצמה כלכלית, וכתוצאה מזה גם צבאית וחברתית, או אם אנחנו מדינה אוטרקית, ענייה ושברירית?
זה מזכיר לי סיפור ששמעתי שנה שעברה ביום השואה. אישה אחת, ניצולת שואה, סיפרה (ברדיו קול חי אם אינני טועה) שהיא שרדה את המלחמה בגטו אחד בזכות הכסף הרב של משפחתה, שאפשר למשפחה , גם בתנאים האיומים של הגטו, לרכוש מוצרים שונים ואוכל ולהישאר יחסית בריאים לאורך תקופה ארוכה, עד שבסוף משפחתה הצליחה לשחד כמה נאצים ימ"ש או עוזריהם ולהבריח אותה מחוץ לגטו. כלומר, גם בתנאים הכי נוראים, עדיין עדיף להיות עשיר.
זה אולי נשמע ברור לכל, אז למה להתעקש לרושש את עצמנו כדי להרוויח רווח מפוקפק בתנאים היפותטיים ביותר?
עוד קושיה היא מה קורה אם אנחנו פתוחים לעולם, כלומר שאנחנו מייבאים, והעולם לא רוצה לקנות מאיתנו, כלומר שהוא לא נותן לנו לייצא. אכן מציאות מצערת. אבל איך האחד קשור עם השני? הייבוא טוב לציבור כי הוא מוזיל ומשפר את המוצרים שאנחנו צורכים, וזה יישאר ככה ללא כל קשר לייצוא. גם אם לא נותנים לנו למכור במקום מסוים, למה לפגוע בעצמנו ולקנות דברים פחות טובים ויותר יקרים במקום אחר אם ניתן לקנות מוצרים טובים יותר שם?
בסיס ההתפתחות האנושית נמצא ביכולת לסחור. אילולא המסחר, היינו עד עצם היום הזה חיים במערות משום שכל אחד היה מתעסק רק בעצמו. המסחר, כלומר עסקאות חליפין שתוצאתן גדולה יותר מהחלקים שלהן, אפשר למין האנושי להתמחות, להתמקצע ולהתקדם, כאשר כל אחד עושה מה שהוא יכול לעשות הכי טוב עבור האחרים, שמשלמים לו עבור שרותיו הטובים בכסף או בשווא כסף.
לכן, ככל שיהיה יותר מסחר בעולם, כך נתעשר יותר ויהיו לנו מוצרים ושירותים טובים יותר וזולים יותר, לרווחת כל המין האנושי ועם ישראל בכלל זה.
המסקנה ברורה: על הממשלות בעולם כולו ובכלל זה מדינת ישראל להמשיך את תהליך הליברליזציה של הסחר ולהתנגד נחרצות לכל מדיניות פרוטקציוניסטית, תהיה אשר תהיה.
הארכתי מאוד בנושא הפרוטקציוניזם משום שחשוב מאוד שנבין עד כמה הוא פוגע בנו, בשבוע הבא נחזור להתעסק באקטואליה.