שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה אילן שיף גזר על הנאשמת יסמין אבו קמיר, בת 23 מקרית ים, 6 שנים בפועל, שנה על תנאי למשך 3 שנים ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 20 שנים החל מיום שחרורה ממאסר.
קמיר הורשעה בהמשך להודאתה בכתב אישום מתוקן, בשתי עבירות הריגה של הולכות רגל בתאונת דרכים, נהיגה בשכרות (סמים), נהיגה בפסילה, סטייה מנתיב נסיעה, חובת פוליסה, ושימוש בסם,
הנאשמת שהיתה פסולה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה ומודעת לעובדה זו, נהגה ביום 20.05.2010 ברכב מביתה שבקרית ים לכיוון חיפה, כשאימה נוסעת עימה ברכב, חרף היותה פסולה מלהחזיק ברישיון.
בסמוך לשעה 08:30 הגיעה למרכז לטיפול בנפגעי סמים ברחוב הגפן בחיפה, שם נטלה מנת מתדון. בהמשך, נהגה לבדה ברכב מחיפה לכיוון קריית ים, במהירות שאינה סבירה. בהמשך אותו יום, נהגה כשבגופה סמים מסוג מתדון וקוקאין, תוצרי חילוף חומרים של קוקאין ותרופות מרגיעות או משרות שינה מסוג וליום וקלונקס בהם השתמשה ומהם נטלה במועד לא ידוע לפני נהיגתה.
הנאשמת, סטתה שמאלה מכיוון נסיעתה, בשד' ורבורג בקריית שמואל, עלתה על אי תנועה בנוי והתנגשה בעוצמה בעמוד רמזור. כתוצאה מפגיעת הרכב ברמזור, הוא התכופף מטה ופגע בהולכת הרגל אולגה גרסימוב ז"ל אשר עמדה על המדרכה בסמוך לו. מיד לאחר מכן התרומם הרכב באוויר, התהפך ונפל על הכביש כשהוא על צידו השמאלי, ופגע בהולכת הרגל אלה ניסנוב ז"ל, אשר עמדה על המדרכה, בסמוך לאולגה גרסימוב ז"ל.
יצויין, כי לפני הודאת הנאשמת במיוחס לה הצהירה התובעת כי: "איננו יכולים למעשה להביא ראיות למועד שבו היא נטלה את הקוקאין וכיצד זה השפיע עליה, אם בכלל".
השופט שיף ציין בגזה"ד, כי שוב, בפניו אירוע טראגי המסתיים במותן של שתי נשים שהלכו לתומן בחוצות העיר ומצאו מותן בשל נהיגה פזיזה של הנאשמת. בעת היותה פסולה מלנהוג וכשבגופה סמים ותרופות הרגעה, העזה לנהוג ולסכן עוברי דרך. מכאן, ועד גרימת תאונה קטלנית, המרחק הנו קצר.
עוד ציין השופט שיף כי "נהיגה בזמן שכרות, כמשמעותה בדין (דהיינו, כשבגופו של הנוהג מצוי סם מסוכן), פירושה סיכון ממשי לנוהג ולעוברי דרך. לא בכדי אסר המחוקק נהיגה בזמן שכרות, ללא כל קשר לשאלה, האם קיימת הוכחה לכך שהנוהג היה תחת השפעתו של הסם המסוכן. עצם הנהיגה, כשבדמו של הנוהג מצוי סם מסוכן, היא הטומנת בתוכה סיכון ממשי לציבור. סיכון זה יבוא לידי ביטוי או בדרך נהיגתו של הנהג או בנכונותו לקחת סיכונים או באדישותו כלפי תוצאות נהיגתו או בשילוב של כל האפשרויות. מקל וחומר נכונים הדברים כאשר בדמו של הנוהג מצויים מספר סמים ותרופות הרגעה. לא נעלמה מעיני הצהרת התובעת כי אין באפשרות התביעה להוכיח כי הקוקאין אכן השפיע על הנאשמת בעת נהיגתה, אך תעמוד לנגד עיני העובדה המצויינת בכתב האישום, כי הנאשמת נהגה כ"שבגופה סמים מסוכנים וכן תרופות מרגיעות או משרות שינה ובאופן זה נהגה ברכב תוך שוויון נפש לאפשרות גרימת התאונה הקטלנית".
השופט הבהיר כי אין בהיתר שקבלה הנאשמת לטול מתדון כדי להתיר נהיגה כשבגופה מצוי סם מסוכן, הגם שנטלה אותו כדין.
יחד עם האמור התחשב השופט שיף בנסיבות לקולא הבאות: הנאשמת הודתה במיוחס לה מיד עם תיקונו של כתב האישום, היא נעצרה בעקבות האירוע הנדון וקשה עליה תקופת המעצר, היא נאלצה ללדת את בתה השניה בהיותה במעצר, שתי ילדותיה נלקחו ממנה ע"י שירותי הרווחה. מן הסתם תגודלנה בשנים הבאות ע"י אחרים, נסיבות חייה הינן אומללות ונראה כי נסיבות אלו גרמו להתדרדרותה ולהתמכרותה לסמים מאז היותה בת 16 וכן היא עושה מאמצים להיגמל מסמים וככל הנראה היא מצליחה להתקדם בהליך הגמילה.