הרב שלמה בן-אליהו, רב המועצה האזורית מטה-אשר ותושב מעלות, הקים באחרונה את עמותת "לעלות למעלות" הפועלת בעיר בכדי לעצור את מה שהוא מגדיר כהשתלטות מכוונת של תושבי הכפרים הערביים על בתי בעיר. ביומן ערוץ 7 סיפר על העמותה, פעילותה ועל טראומה משפחתית שהתעוררה בו כשגילה שבבניין שלו הגיע להתגורר ערבי.

"מדובר בתופעה שאנחנו נתקלים בה כבר כמה שנים", אומר הרב בן אליהו ומספר כי נחשף אליה במהלך עשרים שנות מגוריו במעלות. "התעוררתי לבעיה כש'בן דוד' רכש דירה בבית שלי. כך נחשפתי לתופעה. ניסיתי לראות מה היקף התופעה ואיך להתמודד איתה וגיליתי שזו מגמה שמאחוריה סיבות שונות – כלכליות, סיבות של מצוקת דיור בכפרים, יש משכילים, עורכי דין רופאים וכו', שרוצים לעבור לערים ועוד, כך נוצרה הבעיה. כשהתושב החדש הגיע אשתי שאלה 'נשארים או לא? יש לנו ילדים קטנים וזה לא פשוט. עשינו מאמץ כלכלי וכעבור זמן הצלחנו לרכוש את הדירה. הרגע הזה היווה נקודת אור ונקודת מפתח לפעילות. הוכח שאפשר לעצור בדרכים כשרות את התופעה כשאחינו בית ישראל יקנו את הבתים".

תוך כדי דיבורו נזכר הרב בן אליהו ומספר על טראומה משפחתית המלווה אותו מילדותו, טראומה שהתעוררה בזיכרונו עם הגעת הסוגיה לפתחו: "בתת מודע התעורר בי זיכרון ישן. בפרעות 1921 בעיר העתיקה, שם גרו סבי וסבתי, שם נולד אבי, היו למשפחת הסבא והסבתא שכנים טובים ערבים מערביי העיר העתיקה, והנה כשהחלו הפרעות שמעו צעקות 'איטבח אל יהוד'. היהודים עזבו את הבתים ורצו לבתי מחסה, בינתיים הערבים פשטו על הבתים רצחו ובזזו. ברגעים הללו נוצר מצב שבו אחיו של אבא שלי, ילד בן שנה, נשאר בבית. האבא היה בטוח שהוא אצל האמא והאמא הייתה בטוחה שהוא אצל האבא. הוא נשאר מתחת למיטה. כשהם ברחו הם השאירו גם סיר מים רותח על הכירה. לאחר המהומות כשחזרו לבית הם מצאו את הילד בתוך הסיר... עם התחושה הזו גדלתי. הפרעות נמצאות אצלי בראש, והנה מגיעים השכנים הללו והכול צף אצלי ועלה מחדש".

לנוכח המציאות בעיר הקים כאמור הרב בן אליהו את העמותה שמתארגנת לרכישת בתים ממי שמבקש למכור, וכך למנוע מכירתם לערבים. בעמותה חברים פעילים, מתווכי דירות, אנשי מקצוע ואחרים.

בדבריו מספר הרב בן אליהו על אחד המקרים בהם התמודד באחרונה עם תופעת המכירה בעיר:

"המקרה הראשון הוא מקרה של אדם ירא-שמיים שנקלע לחובות כספיים ונאלץ לפרסם דירתו למכירה. בין הקונים שהגיעו היה מוסלמי מאחד הכפרים הסמוכים למעלות והציע 100,000 ₪ יותר משהציע יהודי. המוכר התייעץ עם רבו, שגר בקריות ואינו מודע לרחשי הלב של השכנים או למגמה הברורה של ערביי הכפרים הסמוכים למעלות ואינו מודע לפסק ההלכה של רב העיר מעלות (החתום על מכתב הרבנים).  לאחר עיון פסק לו רבו שאין איסור במכירת הבית למוסלמי, כיוון שאינם עובדי עבודה זרה. בסופו של דבר נחתם חוזה, אולם מששמעו השכנים את שמו של הדייר החדש ניסו לבטל את המכירה אך ללא הצלחה.

בצר להם פנו אליי בבקשת עצה ותושייה. קשה היה לשכנע את הרב שההלכה שאולי כתובה בספרים שונה מן המציאות בשטח.

רק לאחר הזמנה לדין תורה, נאות הרב להורות לתלמידו לשאול רב אחר בעניין. בסופו של דבר כאשר פורסם ברבים מכתב הרבנים בלשון ברורה שהבהירה למוכר ולכל השכנים את חומרת המכירה, ונכתב כי ישנם איסורים נוספים מלבד איסור "לא תחונם", עד כדי היתר להפעלת סנקציות ולחץ חברתי, נאות המוכר לבטל את המכירה ואפילו לשלם את הקנס הכספי הנובע מביטול החוזה וחזרו הידידות והאהבה לשרור בינו לבין שכניו וחזר כבודו ומעמדו של מרא דאתרא".