ועדת הכלכלה של הכנסת קיימה היום (ראשון) דיון בעניין התחרות במשק הגז לצרכן הביתי. להבדיל מתשתיות בסיסיות אחרות, כגון מים וחשמל, הנמצאות בפיקוח, בענף הגז אין פיקוח על המחירים ואין פיקוח על רמת השירותים הבסיסית. פער הכוחות לטובת ספקיות הגז מול הצרכנים הביתיים גדול בשל העדר תחרות בענף. לרוב, לצרכן קשה מאוד להחליף את ספק הגז כי נדרשת הסכמה של רוב הצרכנים המחוברים לאותה מערכת גז. השוק נשלט על ידי 4 חברות עיקריות, אשר מכתיבות את המחירים ותנאי השירות , תוך ניצול העדר כוח המיקוח של הצרכנים.
בפתח הישיבה התייחס היו"ר שאמה-הכהן למסמך של רשות ההגבלים העסקיים, שהוגש לוועדה לקראת דיון בהארכת תוקף הסעיפים שנועדו להגביר את התחרות בענף ועליו חתומה הממונה רונית קן, ממנו עלה כי "מידת התחרות בתחום הגז הביתי רחוקה מלהשביע רצון". לדבריו, "המסקנה ממסמך רשות ההגבלים ברורה וקשה ומשרד התשתיות מציע כעת להמשיך להשתמש באותה תרופה, אולם אם התרופה התגלתה כלא יעילה אולי יש להחליף אותה או להגדיל את המינון שלה".
תלונות המגיעות למועצה לצרכנות מצביעות על נחיתותו של הצרכן אל מול ספקי הגז. מתלונות עולה כי רמת השירות וההתחשבות בצרכנים, לוקה בחסר ואיננה עומדת בסטנדרטים של שירות המצופים מספקים בתחילת המאה ה-21.
בדיקת הרשות ההגבלים העסקיים העלתה כי "צרכני הגז הביתיים משלמים תשלומים עודפים בסך כ-100 מיליון שקל בשנה, וזאת לפי תרחיש שמרני". הנתונים שבידי רשות ההגבלים מעלים כי קיים קיפאון בנתחי השוק של כל אחת מ-3 החברות הגדולות (פזגז, אמישראגז וסופרגז), המחזיקות יחד 90% מהשוק הביתי. ברשות מצאו עוד כי חסמי המעבר, במיוחד לאלה המחוברים למערכות גז מרכזיות, עדיין קיימים וכי קיימים הפרשים ניכרים בין המחיר ללקוח הביתי והמחיר ללקוח המוסדי, "שאינם נובעים מהפרשי עלות".
לאור מסמך הרשות להגבלים עסקיים ביקש היו"ר שאמה-הכהן ממשרד התשתיות לשכלל ולחדד את המנגנונים להגברת התחרות בשוק. הוא קרא לחברות הגז לבסס את החוזים שלהם עם הצרכנים על המחיר הסיטונאי של משרד התשתיות (כ-3,500 שקל לטון) או להטיל ופיקוח על מחיר המקסימום.
היו"ר הוסיף כי אם התקנות לא הביאו עד כה לקידום התחרות אין מקום להאריך את תוקפן ב-3 שנים נוספות. לכן החליטה הוועדה להאריך את תוקף הוראות השעה עד ל-31 בדצמבר השנה, בדרישה שעד אז יקדם משרד התשתיות תקנות וצעדים נוספים להגברת התחרות
המועצה לצרכנות טוענת כי השירות הלקוי הוא תוצאה של כשלי השוק השוררים במשק הגז, והעדר רגולציה מספקת לתמיכה בזכויות הצרכן כתוצאה מפיזור הסמכויות בין גורמים רגולטורים שונים. נחיתות זו מקשה על טיפול בבעיות פרטניות המתגלות מעת לעת בתחום, לדוגמא זמני ההמתנה של הצרכנים למתן שירות, דרישות שרירותיות לכאורה במהלך בדיקות בטיחות המטילות הוצאות נוספות על הצרכן וכדומה.
העדר היכולת המעשית של הצרכנים לעבור מספק לספק, מונעת מהצרכן אפשרות להתמקח מול חברת הגז, עובדה שמאפשרת לחברות הגז לקבוע מחיר גבוה מהמחיר שהיה נקבע, לו היה שוק תחרותי.
לטענת המועצה לצרכנות, על המדינה לפקח על מחירי הגז ולקבוע מחיר מרבי. כמו כן ממליצה המועצה על הקמת גוף שירכז את כל הפעילות בענף ובין היתר יסייע בידי הצרכן להתמודד עם הכשלים שנוצרו לאחר שנים של התנהלות פוגענית. הסדרה בתחום הגז כיום מתחלקת בין המשרדים השונים, משרד התשתיות (היבטי הבטיחות), משרד התמ"ת (נושאים צרכניים ופיקוח מחירים) הרשות להגבלים עסקיים, משרד האוצר, משרד המשפטים (ביקורת על חוזי ההתקשרות) מכון התקנים , ועוד.
לאור כוחו המופחת של הצרכן מול חברת הגז, ולאור הריכוזיות הרבה המאפיינת את הענף, לעמדת המועצה לצרכנות על הרגולטור לקבוע אמות מידה מחייבות בענף, בדומה לתחום אספקת המים והחשמל, אשר יסדירו את ההתנהלות בין החברות לצרכנים, ותחייבנה את כל החברות העוסקות בתחום.
מנכ"ל המועצה לצרכנות עו"ד אהוד פלג אומר כי בנסיבות אלה של כשל שוק, במצרך בסיסי וחיוני, קיימת חובה על המדינה להתערב בשוק ולהגן על הצרכנים, הן בתחום המחירים והן בתחום השירות. לפיכך יש להחזיר את הפיקוח על מחירי הגפ"מ ולהחיל פיקוח רגולטורי אפקטיבי על תחום הצרכנות בענף הגז תוך ריכוזו תחת גוף אחד.