"נישואי בוסר מועמדים לפורענות ולקושי במימוש חיי משפחה תקינים", אומר יו"ר הוועדה לזכויות הילד זבולון אורלב לקראת דיון הוועדה לזכויות הילד בראשות זבולון אורלב, בנישואי בוסר, מחר (שלישי). "אף שישראל מככבת בצמרת המדינות המפותחות במספר נישואי הבוסר, רשויות החינוך והרווחה אינן מתייחסות לנושא כראוי ולא יצרו כלים מקצועיים לצמצום התופעה".
מסמך שהכינה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת לבקשתו של יו"ר הוועדה זבולון אורלב לקראת הדיון, מעלה כי בשנת 2006 נרשמו במשרד הפנים 156 נערות כנשואות, בשנת 2007 המספר ירד ל-143 ואילו בשנת 2008 הוא עלה לכ-636 נערות. הנתונים המתייחסים לשנת 2007-2006 מציגים נתון נמוך מהנתון האמיתי ואילו בשנת 2008 הנתון המוצג גבוה מהמצב בשטח, זאת לאור העובדה כי הנתונים לגבי שנה זו כוללים נישואים שאירעו בשנים קודמות ודווחו באיחור.
במקרים רבים, נישואי קטינות נערכים ללא ידיעת הרשויות, ורק שנים לאחר קיום החתונה, כאשר הנערה עברה את גיל 17, נעשית פניה לקבל אישור רשמי לנישואים. כתוצאה מכך, מרשם זה אינו משקף בהכרח את מספר הנערות שנישאו בפועל.
בשנת 2010 נפתחו 12 תיקים בגין עבירה של נישואי קטינה, כל התיקים עדיין בחקירה. לטענת גורמי המשטרה והפרקליטות, עקב קושי בהגשת כתבי אישום נגד מעורבים בפעולות אלה, הוחלט לתעדף את הטיפול למקרים הקשים ביותר, כגון: נישואי נערה מתחת לגיל 14 כאשר במועד חשיפת האירוע היא מתחת לגיל 16, הפרש של 10 שנים בין הנערה לבעל ועוד.
במקרים רבים נישואי קטינים, בעיקר עקב כניסת הנערה להריון גוררים פרישה ממערכת החינוך, דבר המקשה על מציאת תעסוקה הולמת לאחר מכן, ואף מגביר את הסיכויים לחיי עוני. ממחקר שנערך בארה"ב בשנת 2005 עולה כי לאישה המתחתנת כקטינה סיכוי גבוה ב-31% לחיות בעוני כשתתבגר. באמנה נגד כל צורות אפליית נשים מ-1979, שישראל חתמה עליה בשנת 1980, נקבע שלאירוסין ולנישואין של קטינים לא יהיה כל תוקף חוקי מחייב וכי יש לנקוט את כל האמצעים הדרושים, ובכללם חקיקה, לקביעת גיל מינימום לנישואין.
במסמך מוצג החוק המסדיר נישואי קטינים בישראל, נתונים בדבר נישואי קטינות בישראל, הן אלו הנערכים באישור רשויות החוק והן אלו הנערכים ללא אישורן ועמדות שונות בדבר התופעה. בעיקר בכל הנוגע לבקשות נישואים המוגשות בעקבות הריון הנערה יש לציין את האיסור בחוק העונשין, התשל"ז-1977, על בעילת קטינה (או קטין).
מפנייה שנעשתה להנהלת בתי-המשפט לגבי שנת 2010 עולה כי הוגשו 10 בקשות לאישור נישואים, אין מידע באשר למספר הבקשות שהתקבלו. בהקשר זה יש לציין כי בחלק מהמקרים שבהם מוגשת בקשה להינשא מתחת לגיל 17, משרד הרווחה מתבקש להכין תסקיר הכולל חוות דעת מקצועית על בשלותו של הנער/ה להינשא. כמו כן נבדקים פרמטרים נוספים כגון לחצים חברתיים, משפחתיים או תרבותיים, השלכות הנישואים על עתידם בהיבט הלימודי, תעסוקתי ואישי ועוד.
המשרד לשירותי דת אינו מאשר נישואי קטינים מתחת לגיל 17 אם אין בידיהם אישור על כך מבית-משפט. לאחר החתונה הם רשאים לגשת אל בית הדין הרבני, ובעזרת שני עדים המעידים כי ראו את הטקס, הם מקבלים אישור על תקפות הנישואים בכפוף להערה בתעודה על התהליך שעברו. עם תעודה זו רשאי הזוג לגשת למשרד הפנים ולעדכן את מעמדם.
באשר לנישואי קטינות המתרחשים באוכלוסייה הערבית מוסלמית אמר עורך הדין אדם אבזך, היועץ המשפטי של בתי הדין השרעיים כי תופעה זו מוכרת לגורמי המקצוע המטפלים בנושא. לדבריו, בדומה למתרחש באוכלוסייה היהודית לפעמים נישואים אלה מתרחשים ללא ידיעת הרשויות ורק בחלוף זמן רב, כאשר הנערה בגרה, נעשית פניה בכדי לקבל אישור רשמי לנישואים.
במקרים רבים, נודע לגורמי אכיפת החוק על כך שנישואים נערכו ללא היתר רק לאחר עריכתם כאשר האישה בהריון או אפילו עם מספר ילדים. בשנת 2006 השיק ועד הפעולה לשוויון בדיני אישיות, שהאגודה לזכויות האזרח חברה בו, קמפיין שנקרא "נישואין מתחת לגיל 18 – טרגדיה".