בנק ישראל: העלאת גיל הפרישה השיגה את מטרתה

הזדקנות האוכלוסייה, תוצאת העלייה הרצופה של תוחלת החיים וירידה בילודה, צפויה להגדיל את היחס בין גודל האוכלוסייה של גילאי 65+, לזה של גילאי 25–64.

לפי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (החלופה הבינונית) יהיו בישראל בשנת 2030 3.4 אנשים בגילים 25–64 על כל אדם בגיל 65+; זאת לעומת יחס של 4.2 ל-1 ב-2015 ו-4.6 ל-1 ב-2005. מנתונים אלה עולה כי קצב הגידול של יחס התלות אף יואץ בעשורים הבאים.

לנוכח העלייה בתוחלת החיים וצפי לעלייתן של ההוצאה על פנסיה והוצאות אחרות לתמיכה באוכלוסייה המבוגרת, הועלה גיל הפרישה בהדרגה, החל מ-2004, מ-65 ל-67 לגברים ומ-60 ל-62 לנשים, כך שמשנת 2009 גיל הפרישה עומד על 67 לגברים ו-62 לנשים (חוק גיל הפרישה התשס"ד-2004). נוסף על כך, יועלה גיל הפרישה לנשים ל-64 בכפיפות להחלטה של ועדה ציבורית שתדון בנושא.

כפי שעולה מנתוני סקר כוח האדם, פרישתם של גברים ונשים מכוח העבודה בישראל מתחילה הרבה לפני הגעתם לגיל הזכאות לפנסיה הקבוע בחוק – כבר מגיל 50. השינויים בשיעורי ההשתתפות של המבוגרים על פני זמן נובעים משיקולים שונים המשפיעים על החלטתם של פרטים אם לפרוש מכוח העבודה או להישאר בו, כגון גיל הזכאות לפנסיה, המצב הבריאותי, החלטת הפרישה של בן/בת הזוג, הסדרים של פרישה מוקדמת, קושי במציאת עבודה (למובטלים) ועוד.

על רקע מגמות הפרישה מכוח העבודה בגיל מבוגר ושינוי חוק גיל הפרישה, נבדק בבנק ישראל אם העלאת גיל הפרישה אכן הביאה לדחיית הפרישה מכוח העבודה, ובאיזו עוצמה. הניתוח מתרכז באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, שהיא הקבוצה העיקרית המשתתפת בכוח העבודה (בפרט מתוך האוכלוסייה המבוגרת).

מהמחקר עולה, כי בשנים שלאחר שינוי חוק גיל הפרישה עלתה במידה ניכרת השתתפות הנשים והגברים, בעלי השכלה גבוהה וחסרי השכלה גבוהה; זאת מעבר למגמת העלייה של שיעור ההשתתפות השוררת בשנים האחרונות, בעיקר אצל הנשים. עלייה זו של ההשתתפות בולטת במיוחד בקבוצות הגיל שהושפעו ישירות משינוי החוק (אלה שהחוק נועד להשאירן בכוח העבודה: גברים בני 65–66 ונשים בנות 60–61) – ממצא המרמז על קשר ישיר בין שינוי החוק לשינוי דפוסי ההשתתפות. עליית ההשתתפות בולטת גם בקבוצות הגיל המבוגרות יותר: גברים בני 69-67 ונשים בנות 62–64.