נשיא המדינה שמעון פרס, בירך היום את השופטים החדשים בטקס ההשבעה. בפתח דבריו התייחס לפיגוע הרצחני באיתמר, "בליל שבת הזדעזענו למשמע אחד המאורעות הקשים והמכוערים ביותר של רצח הורים וילדיהם הקטנים במיטותיהם - יואב בן 11, אלעד בן 4, והדס, תינוקת בת 3 חודשים. "נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן" (חייים נחמן ביאליק), המילים מחווירות אל מול הזוועה. אל מול איבוד צלם אנוש".
"ליבנו עם היתומים, עם משפחות השכול ועם היישוב כולו ברגעים נוראים אלו. אני בטוח כי כוחות הבטחון יהפכו כל אבן וילכדו את מבצעי הזוועה ויביאום על עונשם. הטרור ינוצח. והוא לא ינצח".
בהמשך דבריו התייחס פרס לייחודה של הרשות השופטת, "ייחודה של הרשות השופטת במשטר דמוקרטי הוא בעצמאותה. אין היא קובעת את החוקים. אך היא קובעת את ההלכות. אין היא מקצה תקציבים אך היא אמונה על טוהרם. אין היא קובעת מדיניות, אך היא פוקחת עין על מוסריותה".
"כנסת ישראל מספקת לזרוע השופטת את ארגז הכלים במעשה החקיקה שלה, ואילו אתם, השופטים, בשילוב של חכמת לב ותבונת ראש, ביראת צדק, ובשיקול דעת – נקראים להשיב רוח לאותיות, להעניק נשמה למילים וביטוי לצדק. גם אם הצדק אינו תמיד מוגדר אסור שיהיה יחסי".
"עשיית דין צריכה להיעשות ללא לחץ חיצוני. שיקול הדעת השיפוטי מחייב מרחב של סבלנות. ואי אפשר לעשותו בקצב של החדשות באמצעי התקשורת. אני מאמין שהתקשורת אינה רואה עצמה כשופטת בטרם משפט, ומן הדין שתפיסה זו תיושם הלכה למעשה. במיוחד במתן פומבי הנוגע להאשמה שטרם הוכחה והוכרעה על ידי בית משפט".
פרס ציין כי צדק מוחלט הוא חתירה להסטוריה עד עשרת הדברות, "החתירה לצדק מוחלט ("צדק צדק תרדוף") היא החתירה הראויה ביותר לעם שיש לו מבט היסטורי ומחויבות לעשרת הדיברות. צדק אינו יורד כמָן מהשמיים. הצדק ובא כוחו - המשפט, הם תהליך חינוכי וחברתי כאחד. האדם כעץ השדה. שורשיו עמוקים. גזעו בריא. וצמרתו מעידה על כך. מטבע הדברים הצמרת מושכת את העין יותר מהשורשים. כמו למנהיגים יותר מאשר לאזרחים. דווקא משום כך אסור להזניח את הטיפול בשורש. הצמרת לבדה, אין בכוחה להבטיח שנהיה מדינת חוק. השורשים והצמרת חייבים לזכור שהם חלק מאותו עץ".
פרס פנה גם לאזרחי המדינה, "בוודאי ששופטים חייבים להיות נשואי פנים, ללא משוא פנים. בודאי ששופטים חייבים להיזהר מכל קמט, מכל כתם, מכל עיוות, מכל לחץ, מכל כניעה לכוח. אבל כדי להיות עם שבצדק יפָּדֶה, על האזרחים לכבד את המשפט והשופטים. מותר כמובן לבקרם, ועל המערכת לבחון את עצמה כל הזמן שוב ושוב. יחס האזרחים לבתי המשפט שהוקמו בתהליך דמוקרטי, קובע את מידת היותנו עם שומר חוק ומוסר".
"אין מקום לסלחנות החורגת מהחוק, שכן כאשר משפט אומר את דברו יש להניח שגם שיקולי החמלה וגם שיקולי ההרתעה הובאו בחשבון. ואם ישנם אזרחים הסבורים שנעשה עוול משפטי, עליהם לפנות לערכאות הערעורים. אין לעשות משפט או לערוך משפט בכיכרות העיר. דעות אפשר להשמיע בכל מקום, אך לדין יש מקום, תהליך, ודרך מקובלת, והם הקובעים".