לכודים ברשת האינטרנט

האינטרנט מזמן לבני הנוער מרחב עצום של מידע וידע לצד סכנות רוחניות וחברתיות אנשי חינוך קוראים להגביל את זמן הגלישה של הילדים.

רבקי גולדפינגר , ח' באדר ב תשע"א

בוקר אחד, האזין הרב איתן אקשטיין, מנכ"ל ארגון הגמילה 'רטורנו', לפינת הפלילים של הדס שטייף בגלי צה"ל, בה דווח על אירוע פריצה לדירת מגורים על ידי אח ואחות בני ארבע עשרה. הכתבת דיווחה כי השניים מצאו את המפתח לדירת שכנתם מתחת לשטיח הכניסה והחליטו לפרוץ אליה הביתה. הבן לקח מהדירה חפצי ערך ותכשיטים יקרים והאחות, לעומת זאת, לקחה רק את המחשב הנייד של השכנה. כשנשאלה הבת על ידי המשטרה מדוע לקחה רק את המחשב היא ענתה בטבעיות ובלי להתבלבל: "המחשב שלי התקלקל והייתי חייבת להיכנס דחוף לפייסבוק".

"הקשבתי לפינה ולא האמנתי למה ששמעתי", מספר הרב אקשטיין. "לא ייאמן, נערה מבית טוב החליטה לפרוץ לדירה ולגנוב מחשב רק בגלל שבאותו הרגע היה לה דחף עצום להתחבר למחשב, כאן ועכשיו. הנערה היתה מוכנה לעשות הכל בשביל להתחבר לחשבון שלה בפייסבוק, כולל מעשה שמנוגד להיגיון ולערכים הבסיסיים שלה".

במוסד שהקים, נתקל הרב בתופעה כמעט מדי יום. "אני נפגש שוב ושוב בהורים שמרגישים חלשים וחסרי אונים מול הדרישה של הילד שלהם להתחבר למחשב למשך שעות ארוכות כמו לאינפוזיה. טיפלתי בבחור בן עשרים שישב מול המחשב כל יום במשך שבע עשרה שעות. גם בישראל יושבים ילדים קטנים מול מסך המחשב בממוצע יותר מארבע שעות ביום. זה נתון קשה מאוד".

לדבריו, עיקר הבעיה הוא שהעולם הווירטואלי משתלט על בני האדם. "זה הרי נוגד את הטבע האנושי. במקום שהתקשורת בין ילדים תתקיים פנים אל פנים במשחקי כדור, קלאס וגומי, האינטראקציה הופכת ליותר ויותר דיגיטלית. אין רגשות. יש מסרון ולא רגשון. הכל הופך מרוחק, קצר ומהיר. לא ככה אלוקים ברא אותנו".

אקשטיין קורא להורים להגביל את זמן הגלישה של ילדיהם. "על ההורים מוטלת החובה לדאוג שילדם לא יבהה מול המסך כל כך הרבה שעות ביום. הם צריכים להגדיר את משך הזמן הרצוי לגלישה ולאכוף את ההחלטה שלהם בצורה עקבית".

האם את הקריאה שלך אפשר ליישם גם על נערים בגיל ההתבגרות?
"בהחלט. גם אם הילד הוא בן עשרים ושלוש וגר בבית הוא מחויב לכללים. ההורים הם הקובעים את החוקים בבית והם בעלי הסמכות הבלעדית לכך. מסתבר שבימינו יש להחזיר את ההורות להורה".

לדבריו, תקיפות של ההורים כלפי ילדיהם תוכל להביא לשינוי מבורך. "רשת האינטרנט חוללה שינויים רבים בקרב בני האדם. מדובר בנחשול עולמי ואי אפשר יותר לעצום עיניים. אין לאף מבוגר את הפריבילגיה להתעלם או להרים ידיים. ההורים חייבים להיות מעורבים בחיי הילד. הם צריכים לקבוע כללים ברורים לגבי משך זמן הגלישה ברשת וגם בנוגע לתכנים. גם אם הילד צועק ומתלונן: 'זה לא פייר. למה כולם כן ורק אני לא?', אסור להורים להתרגש מכך ועליהם להיות שלמים עם עצמם. הם חייבים להפנים שזה רק לטובת הילד".

כחלק מההתמודדות עם הצריכה המוגברת של המחשב בקרב הנוער הדתי יוצא הרב אקשטיין בקריאה להורים להתאגד יחדיו ולחבר מעין חוזר המגדיר את 'המותר והאסור' ברשת. "מדובר בבעיה חברתית ולכן נדרשת התמודדות רציפה ומאוגדת של כלל ההורים. בתי הספר צריכים לעשות יד אחת עם ההורים ולגבש 'אמנה הורית', בה ייקבעו כללי שימוש, כמו לדוגמה ההחלטה שאין לעבור על שעת גלישה מסוימת ביום. כשתהיה אמירה מגובשת ואחידה - הילדים יקלטו את המסר".

מה הם הסימנים לילד מכור ומתי הורה אמור להתחיל לדאוג?
"כשההורה שם לב שהילד חייב להיות כל הזמן צמוד למחשב זה תמרור אזהרה. גם במקרה שהמחשב הביתי לא נגיש או התקלקל והילד בתגובה מתחיל להשתולל ולהסתובב חסר מנוחה בבית - זו בוודאי התנהגות אובססיבית של מכור. במקרה כזה יש לפנות לייעוץ מקצועי. זו התמכרות לכל דבר והיא בשום אופן לא עוברת מעצמה. ילדים כאלה חייבים טיפול אישי מובנה".

הרב אקשטיין מוסיף ומציין כי במקרים מסוימים הבריחה אל מסך המחשב מחפה על בעיות אחרות שהנער מתמודד עימן, כמו דיכאון או הערכה עצמית נמוכה. "יש לבחון כל מקרה לגופו", הוא מסכם.

מגרסת זמן
מחקר חדש שפורסם לאחרונה ונערך ביוזמת 'מעלה - המרכז לציונות דתית', על הרגלי הגלישה של נערים ונערות מהציבור הדתי-לאומי, מפרט שורה של ממצאים משמעותיים. רפי קפלן, מנכ"ל מעלה ויוזם המחקר, אומר ל'בשבע' כי סוגיית השפעת עולם האינטרנט על בני הנוער הדתי מטרידה את מנוחתו. "אני בוחן את עולם הרשת בשלושה היבטים: כמחנך, כאיש ציבור וכהורה לשלושה עשר ילדים. אין ספק שהמחשב הוא כלי אדיר. יש בו מידע אין סופי והוא מסוגל להעניק שירותים רבים למשתמש. אבל יחד עם זאת, אסור לשכוח שמדובר גם בכלי מאוד מסוכן שעלול לגבות מחיר אישי וכללי יקר", מתריע קפלן.

על פי המחקר, בתוך חמש שנים עברה רשת האינטרנט ממקום המשמש בעיקר לחוויות ומידע, למקום שבו מנהלים בני הנוער בעיקר שיחות. "ככל הנראה ניתן לייחס את השינוי הזה לפייסבוק", הוא אומר.

נתון מעניין נוסף העולה מן מהמחקר מלמד כי זמן הגלישה באינטרנט עלה בשנים האחרונות באופן משמעותי. על פי הנתונים, בני הנוער מבלים בממוצע למעלה מחמש וחצי שעות ביום מול מסך המחשב, ומדובר בעלייה של שלושים וארבעה אחוזים בהשוואה לסקר שנערך לפני חמש שנים. מהמחקר עולה גם ששיעור השימוש באינטרנט לצורך מה שמוגדר כ"העברת זמן" עומד על מספר גבוה ביותר של למעלה משבעים אחוזים מבני הנוער. קפלן מודאג מהנתון זה. "זה בלתי מתקבל על הדעת. על פי הנתונים האלו האינטרנט הפך למגרסת זמן של הנוער".

בניסיון לרדת לעומקו של העניין הפנה קפלן את השאלות לכמה בני נוער ושאל אותם מהי המטרה שהם מחפשים במהלך הגלישה. לדבריו, כמעט כולם ענו לו: 'אין לי סיבה מיוחדת. אני גולש סתם, בשביל הכיף'".

קפלן אפילו חישב כמה זמן 'שורפים' בני הנוער הדתי מדי חודש ברשת: "על פי נתונים שיש בידי, מספר התלמידים מכיתה ז' עד י"ב בחינוך הדתי-לאומי עומד על כתשעים אלף תלמידים. וכשהממוצע היומי לשימוש באינטרנט הוא 5.4 שעות יוצא שבכל חודש הנוער שלנו יושב מול המסך ומבזבז מספר שעות עצום של יותר מארבע עשרה מיליון שעות. זה איום ונורא", נאנח קפלן בחוסר השלמה. "בכל חודש הנוער הנפלא שלנו שורף בלי שום תכלית מספר שעות אדיר. אי אפשר להישאר אדישים לנתון הזה. חייבים לעשות משהו. אני שובר את הראש בלי הפסקה בניסיון למצוא פתרון אמיתי".

יש בכלל מה לעשות בנידון?
"בוודאי שכן. ערכתי שורת התייעצויות עם אנשי חינוך, מומחי אינטרנט, פסיכולוגים וגם עם בני הנוער עצמם כדי לבחון את דרך ההתמודדות הנכונה. אני שואף להקים במיוחד לנוער הדתי אתר אינטרנט שיהיה א-ממסדי ויהווה תחליף לפייסבוק. המטרה היא לגרור את הנוער שממילא כבר נמצא שם לסביבת מדיה יותר חיובית וערכית שתהיה שמורה יחסית. אני עוד בשלבים ראשוניים ביותר של פיתוח אבל ברור לי שמדובר בפעולה חיונית ביותר עבור עתיד הנוער שלנו".

ממצא חשוב נוסף מלמד על התנהלות תמימה של ההורים רבים בנוגע לגלישת ילדיהם ברשת. "יחד עם הנתון המעודד שהשימוש באמצעי סינון ואבטחה באתרי האינטרנט הולך וגדל למדנו שרמת הפיקוח של ההורים רק הולכת ויורדת. עוד למדנו ששלושים ושישה אחוזים מבני הנוער מצליחים לעקוף את סינון האתרים וכי עשרים ותשעה אחוזים גם העידו שגלשו לאתרים לא צנועים. זאת אומרת, שמדובר בטעות ובתמימות של הורים רבים לסמוך רק על תוכנות הסינון. אסור להפקיר את הילדים שלנו לבד מול המחשב. ההורים חייבים להיות מעורבים", קובע קפלן נחרצות.

לגור בקומה עשירית בלי סורגים
יוני לביא, ממוקד הנוער 'חברים מקשיבים', רואה בהשפעת האינטרנט על בני הנוער הדתי רעה חולה אך מתעקש למרות הכל להישאר אופטימי. "הנוער הדתי לא גולש באינטרנט אלא גר שם. זמן עצום מהחיים של רבים מושקע באינטרנט וגוזל מהם את המשאב החשוב בחיינו - הזמן. הפייסבוק הוא בולען זמן ושכיח מאוד שכניסה חטופה אליו 'רק לכמה דקות' מסתיימת אחרי כמה שעות".

את הקביעה האחרונה שלו ממחיש לביא על ידי הנתון הבא: "על פי מחקר שנעשה בארץ, ילד ישראלי בן שמונה עשרה הוא למעשה רק בן ארבע עשרה, מכיוון שכמעט ארבע שנים מחייו הוא בזבז, בלי לשים לב, על גלישה ברשת. גם אם עולם המחשב היה קדוש וטהור מדובר בזמן רב ויקר מדי שבוזבז לריק ובטח כשמדובר בעולם הטומן בחובו סכנות רבות. הרי בלחיצת כפתור אחת אפשר להגיע למחוזות אפלים. הכל זמין און-ליין.

"בכל פעם שאני פוגש הורים שמכניסים הביתה מחשב עם אינטרנט בלי ביקורת גלישה אני נדהם מחדש", הוא אומר. "יותר בטוח לגור בקומה עשירית בלי סורגים מאשר לאפשר גלישה במחשב ללא סינון. הסיכוי שמישהו ייפול באינטרנט גבוה בהרבה. חייבים להתעשת ולדאוג לביטחון ילדינו".

לביא מספר על ר"מ מאחת הישיבות התיכוניות שהמשיל באוזניו את הקושי בחינוך הנוער בעידן האינטרנט במשל הבא: 'אנחנו משקיעים את הנשמה לחנך אותם ליראת שמיים ומידות טובות אבל במציאות כיום אנחנו למעשה ממלאים בקבוק שיש לו חור בתחתית'".

זו אמירה קשה.

"בהחלט. זו תחושה סיזיפית שמלווה מחנכים רבים כיום. צריך לעצור את הסחרור המטורף הזה ולשים לב מה שקורה פה. החשיפה לתרבות המדיה מייצרת אנשים שמסוגלים להפוך לחלולים, מוחצנים וכמעט אטומים לעניינים של קודש. אני חושש שהנוער של היום עלול להיות שונה מאוד מהדור הקודם", הוא מתריע. "כמובן שאנחנו מאמינים שיש לנו נוער נפלא ואיכותי אבל יש להפנים את העובדה שילד או ילדה לבדם לא מסוגלים להתמודד מול העוצמה הדורסנית הזו של הרשת".

מחנכים מתארים תופעה של בני נוער איכותיים שברגע בו הם נכנסים לפייסבוק הם מניחים מאחור את העולם הערכי שלהם.

"אני מודע לכך. זה נובע מהתחושה המוטעית שהאינטרנט הוא עולם נפרד מהעולם שלנו. הנוער מתייחס לעולם הווירטואלי כעולם עם כללים משלו ולכן כשהם שם אין לכאורה גבולות. גם בחור טוב מרשה לעצמו בפייסבוק לנבל את הפה, להעלות תמונות לא צנועות ולעשות דברים שהוא לא היה מעלה על הדעת ביומיום".

לביא רואה את הבעיה המרכזית בכך שמוקד הקיום הועתק מהחיים עצמם אל הרשת החברתית. "אצל רבים מהנוער חלק ניכר מהזמן מוקדש לעדכון הפרופיל בפייסבוק, לצ'טים, לתגובות ולחיפוש חברים חדשים. נכון, האדם הוא יצור חברתי והפייסבוק בא לענות על הצורך הזה, אבל הוא מנצל את הצורך האמיתי שקיים בנפש ומנסה למכור אשליה.

"אם נבחן את עשרות ה'חברים' של נער אקראי בפייסבוק נגלה שרבים מאותם חברים בכלל לא מכירים זה את זה ועם רבים אותו נער לא נפגש מעולם. האדם אוסף ערימות על גבי ערימות של 'חברים' וחושף לפניהם את עולמו האישי. איפה יש היום את 'וקנה לך חבר'? חברות זו מערכת יחסים, אינטראקציה וחוויות משותפות. הפייסבוק הוזיל את ערך החברות לשני קליקים וכמה עדכוני סטטוס, ומבלי ששמנו לב הוא בלע את החיים האמיתיים ויצר במקומם אשליה חלולה של חברות מדומה", מדגיש לביא ומתאר דור שגדל כשהוא משולל כישורים חברתיים ומתקשה ליצור מערכות יחסים בריאות.

מתוך ההיכרות שלך את הנוער, יש מה לעשות לתיקון המצב?
"יש הרבה מה לעשות. אנחנו צריכים להמשיך ולחנך לטוב, וביתר שאת. הילדים שלנו צריכים אותנו. עלינו להמשיך ולהקנות להם את כל אותם ערכים שאנחנו מאמינים בהם, להיות יותר מעורבים, להציב גבולות ברורים וליצור אלטרנטיבות תרבותיות לשעות הפנאי. אני אופטימי, זה אתגר מורכב שהקב"ה זימן לדור שלנו אבל אני בהחלט מאמין שאנחנו מסוגלים להתמודד עימו".

Rivkig.besheva@gmail.com