הזמר יהורם גאון ביקר השבוע בחברון כאורח המועצה המקומית קרית ארבע והישוב היהודי בחברון. בחברון הוא ערך סיור מקיף בליווי נעם ארנון, יגאל קוטאי ובועז העצני במערת המכפלה, בתל חברון העתיקה, במוזיאון לתולדות חברון בבית הדסה ובשכונת אברהם אבינו.

בשכונת אברהם אבינו ביקר בבית הכנסת הספרדי העתיק שנבנה לפני כ-450 שנה, נהרס בתקופת הכיבוש הירדני ושוקם לפני כ-30 שנה. הפתעה ציפתה לו כשנכנס לבית הכנסת לקול הקלטת צלילי שיר לדינו מסורתי "אברהם אבינו" בביצועו שלו.

לאחר מכן ביקר במוזיאון בקרית ארבע שם ראה מוצגים מחפירות חברון ופגש את ראש המועצה, מלאכי לוינגר ואת מנכ"ל הישוב היהודי בחברון, מנחם לבני.

בתכניתו השבועית ברשת ב', "גאון ברדיו" אמר, "השבוע הייתי בחברון. מהמנהרות שמתחת לגילה ובית ג'אללה נוסעים בדיוק 26 דקות בדרך מירושלים לחברון"... באתי ממקום שיש בו הרבה התלבטויות. באתי מן המרכז, מרכז שיש בו רגשות אשמה, חוסר ביטחון מוסרי... באתי ממקום של ניתוק ממה שאחרים שחיים שם חושבים שהוא שורש ומקור. באתי, כשבדרך אתה קורא ציוני דרך ושמות ישובים כמו כפר עציון ואפרת ואלעזר וכרמי צור ואלון שבות וראש צורים, נתיב האבות, נוה דניאל, ואי אפשר, עם כל הרצון הרע, ליסוע בדרך הזו ולא להתחיל לפחות להרגיש שייך. ואל תגידו לי בבקשה שזה על חשבון מישהו כי אף אחד מהישובים האלו אינו עומד על חורבות ישוב ערבי קדום, ואם כבר שבו בנים זה אנשי גוש עציון ששבו לגבולם ולביתם הישן שנהרס ונבנה מחדש".

הוא ציין כי "בחברון עצמה יש את מבנה מערת המכפלה עם מבנה הרודיאני מרהיב, מדויק ודומה לזה הירושלמי ההרוס. וזהו המבנה היחיד בעולם, מבנה ציבור יחיד ומיוחד ששרד את אלפיים השנים. והוא נבנה אז ע"י מלך ישראל על קברי האבות כהוקרה למייסדיו של העם היהודי.

היה זה המבנה שנבנה בבירה הראשונה של מלכות דוד. למבנה הזה הוצמדה כנסיה בתקופה הביזנטית ומסגד בתקופה העותומאנית ושמישהו יספר לי שלא היינו שם ראשונים..."

עוד אמר, "באתי ממקום של התלבטות וניתוק ומצאתי נחרצות וקשר בין דורות שהולך, אפילו שזה נשמע אגדות למי שלא רוצה להיעתר ולהאמין, מצאתי קשר בל ינתק בשלשלת של דורות שהולך אחורה לאברהם שקנה את קברו בקצה השדה, קנה אותו כאחוזת קבר לאשתו שרה ובחלקה הזו טמונים גם יצחק ורבקה, גם יעקב ולאה. כאן הונחו לכן יסודותיו של העם היהודי. כאן הוענקה לו זהותו ואמונתו, ומכאן נקבע גם מעמדה של העיר חברון לדורות בתודעת העם כעיר האבות. הייתי שם והרגשתי שייך, שייך לעם שיש לו ארץ, לעם שאיננו אפיזודה חולפת בקורות העמים כמו אשור, כמו רומא או ביזנטיון או כמו עוד אימפריות שהעולם היה שייך להן ושאינן עוד. הרגשתי חלק ממשהו פלאי שנוגע בנצח, לעיתים רבים, לעיתים מתי מעט, אבל תמיד – כמו אש תמיד שאינה כובה. מומלץ. מומלץ מאד, בהתעטף נפש כשמאבדים ביטחון בצדקת הדרך, כשמאבדים כיוון ומרגישים אדמה שהיא בלימה, מומלץ ללכת לשם, לחברון, לראות את אנשיה ולהאמין בכל לב".

לסיום אמר, "די לעבור במוזיאון בבית הדסה ולראות את פרעות תרפ"ט בתמונות כשטבח איתמר עוד חי בראשך, די לקשור בין השנים ולהבין שזה לא על חשבון איש. שרק ישלימו עם נוכחותנו כאן ב"אדמת וקף מוסלמית" כבאדמת קודש יהודית מדורות. זה הכל. זה משהו בסיסי שבוער, שבער ושיבער לתמיד בארץ הזו ובעם החי בה".