שופטי בג"ץ, מרים נאור, ניל הנדל ויורם דנציגר, קבעו כי המדינה אינה יכולה לסגת מהסדר הטיעון שנחתם עם יחיא טורק בפרשת רצח הנער אביב אילוז, לאחר שלא ניתנה סיבה טובה לנסיגה.
בהסדר הטיעון סוכם שטורק יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ושני הצדדים יעתרו במשותף להטלת עונש מאסר של 15 שנות מאסר בפועל. בהסכם צוין כי כל עוד לא מילא הנאשם את חלקו והודה, רשאית המדינה לחזור בה מן ההסדר.
טורק טען בבג"ץ, כי החלטת פרקליט המדינה לבטל את הסדר הטיעון היא החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, בהיותה פוגעת בזכותו החוקתית להליך הוגן, ובשל כך שהיא פוגעת באופן בלתי סביר בציפיותיו ובהסתמכותו, כמו גם באינטרס הציבורי שבקיום הסכמים על ידי המדינה. העותרים מוסיפים שההחלטה פוגעת גם באמון הציבור בפרקליטות ומבקשים שנורה למשיבים לעמוד מאחורי הסדר הטיעון.
בפסק דינה של השופטת נאור, לו הסכימו השופטים דנציגר והנדל, היא מציינת כי "מעיון בתגובת המדינה לעתירה הנוכחית עולה כי לפני מתן החלטתו של פרקליט המדינה לא היו נסיבות חדשות שלא היו בעת חתימת ההסדר, ולא התגלו כל עובדות חדשות. מה שארע הוא, בפשטות, הערכה מחודשת של נסיבות העניין על ידי פרקליט המדינה. הערכה מחודשת זו נעשתה בעקבות פנייה של נציגים בכירים במשטרה שביקשו מפרקליט המדינה לשקול מחדש את ההסדר, וכן הבהרה כי בני משפחת אילוז מתכוונים לעתור לבג"ץ נגד ההסדר. שינוי העמדה בעניין הסדר הטיעון נובע כל כולו מהערכה נוספת של קשת השיקולים הרלבנטיים על ידי פרקליט המדינה וצוותו".
לאור זאת ציינה השופטת, כי "נקודת המוצא בסיטואציה בה אנו ניצבים היא, אפוא, כי אין לאפשר לתביעה לחזור בה מן ההסדר. על כן הנטל הוא על התביעה להסביר מדוע ראוי שעל העניין הקונקרטי לא יחול הכלל שנקבע בהקשר זה בפרשת ארביב אלא דווקא החריג לו. לדעתי המדינה לא עמדה בנטל זה. לא הובהר מהו אותו אינטרס ציבורי כבד משקל שלא קיבל את המשקל הראוי בהסדר הטיעון אשר זכה כאמור, גם לברכתו של המשנה לפרקליט המדינה, המצדיק חזרה מההסדר".
השופטת אף הוסיפה, כי "בהחלטה על ביטול הסדר הטיעון לא ניתן משקל הולם לכך שהמשפט מתנהל משך תקופה כה ארוכה, משנת 2002 (!). אכן, לעותר תרומה נכבדה לתהפוכות המשפט, אך הגיעה השעה לסיים משפט ממושך זה. בעניינו הסיום לפי ההסדר שנחתם הוא "במחיר" של 15 שנות מאסר. האלטרנטיבה – הרשעה ברצח על פי כתב האישום ועמו מאסר עולם –רחוקה מלהיות מובטחת לתביעה, ועשויה לקחת עוד זמן רב. הזכרתי כבר כי הן בערעור והן בדיון הנוסף עמד בית משפט זה על התהפוכות שחלו בעמדת המדינה בשאלת קבילות ההודאות".
לאור זאת קיבלו השופטים את העתירה וקבעו, כי "כדי שהדרג הבכיר ביותר – פרקליט המדינה – "ישתחרר" מהחלטה של קודמו, במקרה זה המשנה לפרקליט המדינה, יש צורך בגילוין של נסיבות חדשות או בשגיאה שלא ניתן להשלים איתה בהחלטה הקודמת הפוגעת באינטרס הציבורי. לא כך הוא המצב במקרה שלפנינו. על כן מציעה אני כאמור בפתח הדברים, לקבל את העתירה כך שיעשה צו החלטי לפיו על המדינה לכבד את הסדר הטיעון שנחתם".