בקיצור, הגעתי לשם ונכנסתי לחור שהוא מכנה "מטבח" ופתחתי במשא ומתן על הסיר השני. באופן עקרוני, לא היה לנו צורך בסיר שני שלם, ורציתי רק חצי מהכמות. טוביה לקח אותי לחלק האחורי של המטבח וגילה בפניי מקרר ענק עם עשרות רבות של סירים מלאים בקוגל. מדובר כבמות גדולה, רק שבוע וחצי לפני פסח, ושאלתי אותו על הסיכון שיש בייצור של כמות כל כך גדולה בתקופה כל כך רגישה. טוביה עלול להשאר עם הסחורה שלו עד אחרי פסח. נכון שהוא יכול למכור אותה דרך מכירת החמץ אבל לא בטוח שלקוחות יירצו לקנות אחרי פסח קוגלים שהוכנו לפני החג, גם בגלל שרבים מאחנו בנ"י החרדים לדבר ה' מקפידים לא לאכול בכלל דברים שנמכרו במכירת החמץ, הגם שזה מותר, וגם מטעמים מובנים של טריות.
טוביה ענה לי שאכן הוא לקח סיכון אבל הוא חייב לקחת סיכונים אם הוא רוצה להצליח בפרנסתו. הבנתי מיד שאני מדבר עם יזם ואיש עסקים בלב ונפש. לא יכולתי להתאפק אז שאלתי אותו על העסק שלו. מה שלום הגשעפט (עסק) שלו? איך הולך? הוא ענה לי שזה לא קל. בשנתיים האחרונות, מחירי חומרי הגלם הכפילו את עצמם, במיוחד השמן והסוכר, והגברת התחרות בשוק הקוגלים המשיכה להוריד את המחירים, מה שחתך את המרווח שלו. במאמר מוסגר, דיברנו על עליית מחירי חומרי הגלם בפוסט קודם, כאשר האחריות העיקרית לעליית המחירים מוטלת על מדיניות הסובסידיות והריבית של המדינות.
מצד שני, טוביה הוא אדם אמין, הקוגלים שלו טעימים ולכן הוא מצליח למכור ולשרוד למרות התחרות הקשה. אז עשינו עיסקה: היות ואין אפשרות לקנות חצי סיר, רק קוגלים שלמים, הוא נתן לי קוגל שלם, אם כי מעט קטן יותר, ב-100 ש"ח במקום 160 ש"ח לסיר. וכפי שהוא אמר לי: "גם אני מרוויח וגם אתה מרוויח". וזה נכון: אני זכיתי בכמות שרציתי במחיר הוגן מאוד ואפילו זול, והוא התפטר ממלאי לפני פסח ועדיין הרוויח על זה משהו. בקיצור, קפיטליסט חזירי במיטבו ובשטריימל, הטוביה הזה. הוא בטח היה מצליח במשחק הסימולציה שעשינו לפני כמה שבועות.
מלבד בדיחות הדעת, המקרה הזה מראה לנו בקטן איך עסקים, גדולים וקטנים כאחד, מצליחים לשרוד בתנאי תחרות קשים ביותר, שזה המצב בשוק הקוגלים בירושלים. הם חייבים להתייעל כל הזמן, ליזום, להתקדם ולהשתפר. ככה פועל שוק לכל אורך הדרך ומי שנהנה בעיקר מתושיתם של אנשי העסקים ויכולתם להתייעל, בסופו של דבר, הם הלקוחות. במקרה שלנו, כולם הרוויחו: אני וטוביה, כאמור, אבל הנהנים העיקריים היו הלקוחות הסופיים, חברי קהילתנו הקדושה, "נתיבות ישראל" שבהר חומה בירושלים ת"ו, שסעדו את ליבם לשובע ונהנו מקוגל טעים וטרי בכמות גדולה. וכל זה ללא כל התערבות ממשלתית.
וככה צריך לעשות בכל דבר ודבר: לא לערב את הרשויות ולתת לאנשים להסתדר לבד. כשעושים את זה, הופכים כל מצב ל- win-win. כולם מנצחים כי לכולם יש מה להרוויח משיתוף פעולה ואם אין שיתוף פעולה, סימן שזו לא עיסקה טובה והיא לא צריכה להתקיים.
נ.ב.: אם מישהו רוצה את הפרטים של טוביה, אני אשמח למסור אותם לכל דורש. עוד סיבה למה להיות גמיש עוזר להביא לקוחות חדשים!