זה קרה במהלך חול המועד פסח. שתי משפחות הגיעו ליער קולה הסמוך לאלעד, ובדרך נס ניצלו מהצתה שביצעו שני צעירים ערבים, הצתה שבקלות יכולה הייתה להגיע לממדים של הדלקה בכרמל.
יהושע, אבי אחת המשפחות שהגיע מחיפה כדי לנפוש ביער עם משפחת חברו מירושלים, סיפר לערוץ 7, "הגענו לפיקניק משפחתי, שתי משפחות עם שמונה ילדים. התמקמנו לקראת ערב, כיוונו את כלי הרכב, הדלקנו פנסים. האזור התרוקן ונשארנו רק אנחנו באזור. בשעה 21:30 שמענו רעשים מכיוון היער. חשבנו שמדובר באיזו חיה והארנו בפנסים אבל לא ראינו כלום".
עשר דקות חלפו מרגע זה עד שגילה יהושע עם משפחת חברו שהם מצויים לצד דלקת ענק בלב היער. "בשעה 21:40 הייתה כבר דליקה שגובה הלהבות בה הגיע לארבעה עד חמישה מטרים. כל זה במרחק של כחמישים מטרים מאיתנו. רצתי עם חבר שלי לכיוון הדלקה וראינו שני בני נוער מתרחקים מהמקום, כשאחד מהם פותח בריצה. קראתי לעבר אחד מהם ואז שמעתי אותו במבטא ערבי כבד שואל אותי "ראית שזה אני?' ומתחיל לרוץ ולברוח".
מוסיף יהושע ומספר כי בעקבות הגשמים שהיו בבוקר שלפני כן הצמחייה במקום הייתה לחה ונמנעה התפשטות מהירה של האש, אולם מסתבר שאותם צמד מציתים הציבו ארון או ספסל עץ מתחת לאחד העצים, שפכו עליו חומר דליק שהבעיר את המקום. יהושע משוכנע שהמניע למעשה היה שהשניים ראו את שתי המשפחות מתמקמות לקראת הלילה. "לא ניתן היה לפספס את אורות הרכבים".
יהושע וחברו יצרו קשר עם מוקד המשטרה ודיווחו על ההצתה ועל שני בני המיעוטים שנמלטו מהמקום, וכן על כך שבמקום משפחות עם ילדים קטנים והסכנה מתקרבת. "בינתיים הנשים הבינו מה המצב וקיפלו את הכול לתוך כלי הרכב. חשבנו שהנה נברח מכאן, אבל הרכב של החבר שלי לא הניע. דיווחתי שוב שיש לנו גם רכב תקוע והשניים שניסו לפגוע בנו בדרך הזו יכולים לנסות ולמצוא דרך אחרת לפגוע בנו".
בשלב זה, מספר יהושע, ההיסטריה מסביב גואה. הילדים מבוהלים, אחת האמהות פורצת בבכי מה שמגדיל את חרדת הילדים, "תחושה של אבדן עשתונות", הוא מספר.
אל הטלפון הסלולארי שלהם מגיעות שוב ושוב שיחות מהמשטרה המבקשת לכוון את הכוחות למקום. "אנחנו לא מקומיים", הוא אומר ומספר כי שלב אחרי שלב לאחר שתיאר לשוטרים את הדרך בה הגיעו אל היער עלה בידי השוטרים לכוון את כוחות הכיבוי.
לאחר דקות נוספות הצליח חברו של יהושע להתניע את רכבו. "מסתבר שזו הייתה רק בהלה שגרמה לו לשכוח את הקוד של הנעילה והרכב היה בסדר". שתי המשפחות יצאו בדרכי העפר את היער והמתינו לכוחות הכיבוי והחילוץ על הכביש הסמוך. כעבור כרבע שעה הגיעה למקום ניידת כיבוי שהחלה משתלטת על הדלקה. "ואז הכבאי הסביר לנו את גודל הנס שקרה לנו. הוא אמר שאם האש הייתה מגיעה לגובה העץ שמעליה והייתה מעט רוח היינו מגיעים בדיוק למציאות דומה לזו שהייתה בכרמל. אי אפשר לברוח מאש כזו...".
לאחר שתמה מלאכת הכיבוי סיפר הכבאי ליהושע כי מדי יום הוא מגיע לפעולות כיבוי דומות לאלו, אלא שהפעם מדובר באירוע חמור הרבה יותר בגלל קרבתו למטיילים.
בשלב זה, מספר יהושע, מגיעה שיחה נוספת מהמשטרה שבה הוא נשאל אם צוות הכיבוי הגיע ומשהוא משיב בחיוב נאמר לו ש"אתם יכולים ללכת". יהושע לא מבין את התשובה הזו: "מה, לא בודקים? לא שולחים לכאן אף אחד?", הוא תוהה, ומסתבר ששוטרי האזור עסוקים באירוע אחר, בג'לג'וליה, והמוקדן מציע לו, אם הוא מעוניין בכך, להגיש תלונה בתחנת המשטרה.
"החלטנו שאנחנו לא מוותרים והלכנו לתחנת ראש העין. ביקשנו לדעת מיהו המפקד התורן שאחראי להחלטה שלא לשלוח כוח למקום הדליקה, מי אחראי להחלטה להפקיר את החיים שלנו". המענה שקיבל היה שיש אירוע ירי בג'לג'וליה והכוחות נמצאים שם. המענה לא מרגיע את יהושע שתוהה "אם יש ירי בג'לג'וליה המשטרה מושבתת?", השאלה הזו, ככל הנראה נותרת באוויר יחד עם עוד כמה שאלות שעולות מהסיפור הזה.