האפיפיור יכול היה להציל רבים

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הפרופ' רוברט ויסטריך, איש החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, על התנהלותו של האפיפיור פיוס ה-12 מול השלטון הנאצי. פרופ' ויסטריך היה היהודי היחיד בוועדה מיוחדת שהוקמה לפני כעשור שנים לחקר התנהלותו זו של האפיפיור והתנהלות הכנסייה באותם ימים שחורים.

הועדה שהוקמה בעקבות לחצים של ארגונים יהודים פורקה לאחר שנתיים של פעילות בה נברו במסמכים שונים שתיעדו את התנהלותו של פיוס ה-12 ואנשיו. פרופ' ויסטריך מספר שהועדה פורקה בעקבות מאמצים של הוותיקן לאחר שהוברר להם כיוון העבודה החוקר של הועדה.

באשר לעולה מאותה חקירה הוא מספר כי מתברר מהמסמכים שאכן פיוס ה-12 "ידע בדיוק, בוודאי מקיץ 42' והלאה, מה קורה באירופה הכבושה וגודל הטבח בעם היהודי. הוא היה מדווח מכמעט כל ארצות אירופה. הכמורה הקתולים הייתה כמעט בכל עיר ובכל כפר".

"השאלה היא מה נעשה עם האינפורמציה הזו ומה האופציות שעמדו בפניו. עובדה היא שלחצו עליו שיוציא הודעת גינוי והוא לא עשה זאת במהלך כל שנות המלחמה. הוא לא הזכיר את העם היהודי כקרבן הטבח. היה לו נאום אחד ברדיו בסוף שנת 42' ובו הוא דיבר במשפט אחד על אנשים מסכנים שנרדפים רק בגלל גזעם, וגם שם הוא לא מזכיר שהם יהודים ולא מספר את גודל השואה. האפולוגטים של הוותיקן מציגים את המשפט הזה כהוכחה לכן שהוא כן גינה, אבל בכך הוא לא שינה את המצב".

פרופ' ויסטריך משוכנע ש"אם הוא היה אומר את הדברים בצורה גלויה והיה קובע שהדברים הללו שנעשים באירופה הם הפרה נוראית של כללי האתיקה ההומאניטאריים והנוצרים מיליוני קתולים היו בוודאי יודעים על כך ואחדים היו מרגישים חובה לעשות משהו".

בדבריו מזכיר פרופ' ויסטריך את אותם חסידי אומות עולם מועטים ובודדים שהצילו נפשות יהודיות ולהערכתו מספרם היה גדול לאין ערוך אם היה האפיפיור יוצא בהכרזה מעין זו. להערכתו יתכן והדברים היו מובילים גם לסירובי פקודה של קצינים נאצים להשתתף בהריגה ההמונית.

"יתכן שהיו הגרמנים אוסרים אותו בעקבות אמירה שכזו, אבל אז הוא היה מגיע למעמד של איש רוח", אומר ויסטריך המוסיף ומעריך כי חלק משיקוליו היה דאגתו לעתיד אנשי הכמורה הפזורים ברחבי אירופה והחשש לחייהם. עם זאת הוא מציין שמבחינת האפיפיור גרמניה הייתה הלוחם באויב מס' 1 של הכנסייה, קרי ברית המועצות הקומוניסטית, ועל כן יתכן וראה בחיוב את האפשרות שגרמניה הנאצית תצא מהמלחמה וידה על העליונה.

בדבריו מציין פרופ' ויסטריך את התייחסותם של האפיפיורים הנוכחי וקודמו ומאמציהם לשדרג את מעמדו ל'מבורך' בדרך למעמד ה'קדוש'. הוא מזכיר כי במקביל פעלו השניים לשיפור יחסיהם עם העם היהודי ועם מדינת ישראל. להערכתו התפיסה שלהם את המציאות בימי מלחמת העולם היא אחרת, והם "דבקים בתפיסתם שפיוס הציל את היהודים מעל מה שמתבקש, למרות שהעובדות אינן מאשרות את התפיסה הזו".

פרופ' ויסטריך מציין שעמד בקשר עם האפיפיור הקודם יוחנן פאולוס השני, הן בפגישה שקיימו והן בהתכתבות שקיימו.

בהקשר זה הוא מזכיר את ההגנה לה זכו יהודים מיהודי איטליה בכנסיות ומוסדות אחרים של הכנסייה, מעשה שבכנסייה מייחסים את האחריות לו לפיוס ה-12, אם כי לאחר המלחמה עמד בסירוב עיקש לאפשר ליהודים להשיב אליהם ילדים שנלקחו להגנה במנזרים וכנסיות, עובדה שרשומה לחובתו. עובדה נוספת לחובתו היא סירובו לאחר המלחמה להביע חרטה על שלא ניתן סיוע גדול יותר ליהודים על ידי הכנסייה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו