חזון ומציאות אל העתיד
חזון ומציאות אל העתידפלאש 90

תחת הכותרת 'עם הפנים קדימה' מקיים ערוץ 7 את פרויקט יום העצמאות שלו. אישים מתחומי עשייה שונים ומגוונים משיבים לשאלה: "איך אתם מעריכים שתיראה המדינה בעוד עשרים וחמש שנים, ואיך הייתם רוצים שהיא תיראה באותם ימים?"

חבר הכנסת אורי אורבך "אופטימיסטי בנשמתי", כלשונו, מציג חזון מפורט ואופטימי כמעט בכל תחום בחיינו. מסתבר שעל פי חזון אורבך כדאי לחכות עשרים וחמש שנים...

"אני מעריך שמדינת ישראל תהיה טובה יותר מהיום. יחסי דתיים וחילוניים יהיו משופרים משום שחלק מהחילוניים הופכים יותר מסורתיים והקווים פחות חד משמעיים". להערכתו "החרדים יהיו יותר ישראליים ופחות חרדים". חרדים בחזון חצי היובל הבא של אורי אורבך יהיו מעורים יותר בשירות העם.

גם בזירה החברתית כלכלית יש לאורבך חזון אופטימי: "המסחור יירגע. תרבות הקניות תירגע".

אורבך גם חוזה עלייה מואצת של יהודים לישראל מארצות הרווחה בשל החשש מהתבוללות. העלייה הזו תכלול גם ישראלים חוזרים וגם עולים חדשים של ממש.

התרבות בישראל תשנה את פניה ותקבל גוון ניאו-חסידי. המשפחה תעמוד במוקד הויכוחים הציבוריים חברתיים תרבותיים בישראל. שאלות של המעמד האישי תעמודנה במרכז הויכוח בין שמרנים לליבראלים – סוגיות של גירושים ונישואין, גיורים, משפחות חד הוריות וכיוצא באלה.

וכדי לקרב את הרצון להערכה אורבך פועל בזירה הפרלמנטארית שלנו ו"משתדל להניח מסד לשינויים הללו". ברוח זו הוא מציין את תפיסתו באשר לתפקיד בית הכנסת בחיי הקהילה הישראלית. לטעמו על בתי הכנסת הגדולים שבמרכזי האוכלוסייה לפתוח את שעריהם לציבור הרחב, להוסיף תכנים ולהפוך למוקד תרבותי.

פעילות נוספת שהוא מציין ומקווה לפירותיה גם אם בטווח ארוך מעט יותר מטווח קצה האף של קדנציה או שתיים היא תופעת הרווקות. "יש מקום לעושת שינויים שיובילו קדימה". בין השאר הוא מציין את השינוי התודעתי שיאפשר נישואין רב גילאיים והסרת מעכבים נוספים דומים.

ומה באשר לפוליטיקה שלנו? גם כאן אורבך אופטימי. "עידן הפוליטיקה העסקנית סופר לאחור. הציבור כבר לא מרגיש מחוייב למרכז מפלגה והוא בוחר יותר מתוך תחושה ורגש שאפשר לסמוך על אדם מסויים". להערכתו הגישה הזו תוביל בסופו של מהלך לשינוי בשיטת הבחירות בישראל.

ורק בסוגיה אחת אנחנו עדיין מסתבכים קצת גם בעתיד, גם בחזון אורבך, סוגיית שכנינו הערבים. "בנושא היחסים עם הערבים אני לא אופטימי. אני מעריך שאחרי עוד סיבוב אחד או שניים של עימות תהיה התייצבות של אוטונומיה או רשות כלשהי, אבל לא מדינה. ישראל תשלוט ותספח חלק מיהודה ושומרון, בעיקר את ההתיישבות, ובכך הקו הירוק יימחק".