אנחנו עומדים לפני שביתה כללית במערכת הרפואית הישראלית שהולכת לגרום לסבל נורא של האנשים ההכי חלשים במדינה: החולים. על כן ראוי להשלים את רצף המאמרים שלי על נושא הרפואה בהצגת חזון שונה למערכת הרפואית הישראלית, לעומת המציאות המוכרת לנו כיום.
אבל קודם כל אני רוצה לצטט את התגובה של משרד האוצר להודעת השביתה של ההסתדרות הרפואית. באוצר טוענים כי הסתדרות הרופאים לא מוכנה לוותר על הדרישה לתוספת שכר אחידה של 50% לכל הרופאים, וטוענים כי בכך היא דואגת בעיקר לרופאים הבכירים שמרוויחים יותר.
"חוסר ההחלטיות של הסתדרות הרופאים והזגזוג מצדם, שבלטו גם בהופעתם המביכה בפני ועדת העבודה של הכנסת, נועדו להטעות את הציבור בנוגע לדרישותיהם האמיתיות והממוקדות לתוספות שכר, בעיקר לרופאים הבכירים. הסתדרות הרופאים ממשיכה לפגוע ולנצל את ציבור החולים בישראל, לטובת אינטרסים המשרתים קבוצה מצומצמת של רופאים ומתעלמת מהצעות הממשלה, שנועדו לפתור את הבעיות האמיתיות במערכת: המתמחים, הפריפריה והמקצועות במצוקה".
האמת היא שאני כמובן מסכים אם מה שהאוצר טוען, שלמעשה מסכם היטב את שני המאמרים הראשונים שלי, כלומר שהאיגוד המקצועי של הרופאים דואג קודם כל לחברים שלו, ובעיקר לחברים הבכירים שלו, על חשבון מקבלי השרות (כלומר החולים) והרופאים הצעירים, המתמחים, שמהווים איום על פרנסתם של הרופאים הבכירים והוותיקים. התנהגות גילדאית טיפוסית למדי. אני רק מציין את זה כדי שתבינו שיש תוצאות קשות מאוד במציאות להתאגדות המקוצעית בחסות החוק.
כל זה מוביל אותי למה שצריך לקרות באמת במערכת הבריאות כדי שנצא מהפלונטר הזה: הפרטה.
אני אתחיל עם סיפור קטן: בתחילת שנות ה-80, הבן של נשיא ברית המועצות לשעבר, חרוטשוב, היה בביקור באנגליה. הוא נפגש שמה עם ראש הממשלה דאז, מרגרט תאצ'ר, ושאל אותה במלוא הרצינות מי השר הממונה על חלוקת החלב במדינה. תאצ'ר התפוצצה מצחוק! לא צריך שום שר, השוק דואג לזה היטב, ענתה גברת הברזל!
מספרים גם שנשיא רוסיה לשעבר, בוריס יאלצין, איבד את שארית אמונתו בקומוניזם בביקור הראשון שלו בארה"ב כאשר הוא נכנס לסופרמרקט וראה את השפע המדהים, בזול ובהישג יד לכולם. הוא השווה את זה למה שהיה אז בברית המועצות. הוא הבין באותה הזדמנות שאין צורך ב"שר הסופרמרקט". מיותר ומזיק. השוק עושה את זה טוב מאוד לבד.
ומה יותר חשוב לבני אדם מאשר אוכל בשפע? הרי בלי זה נמות? ובאמת מבחינה היסטורית הנגישות ההולכת וגדלה של האוכל, ביחד עם התקדמות ההיגיינה, היתה הגורם העיקרי לשיפור באורך ובאיכות החיים של האנשים במאתיים השנים האחרונות. ההתקדמות הרפואית, עם כל חשיבותה, באה רק אחר כך.
אז יגידו לי: בריאות זה דבר כל כך חשוב, איך אפשר לסמוך על השוק? ומה עם העניים שלא יכולים להרשות לעצמם את הטיפולים הרפואיים? ומה עם מישהו שכח לבטח את עצמו כנגד מחלות או לחילופין ביטח את עצמו בביטוח חסר ומוצא את עצמו חולה במחלה קשה ללא ביטוח? מי ישלם על הטיפולים?
אלו אכן שאלות כבדות, אבל הבסיס חייב להיות הבנה שהשוק הוא הדרך ההכי טובה כדי לספק שרותים כלשהם, כולל שרותי בריאות. כאשר יש למישהו מה להרוויח מזה שהוא נותן לך שרות טוב, הוא יתאמץ יותר וההיצע תהיה יותר קרובה לביקוש. בשוק רפואי תחרותי בו הרופאים נלחמים על הלקוחות, הפציאנטים, רמת השרותים תהיה טובה משום שאם הרופאים ירצו פרנסה, הם יהיו חייבים להיות רופאים טובים ולספק לחולים את מה שהם רוצים, כלומר טיפול טוב, אחרת החולים יילכו למקום אחר. בנוסף , המחירים יהיו זולים משום שזו הדרך להביא לקוחות. בדיוק כמו בסופרמרקט. תשאלו את רמי לוי (שדרך אגב היה יכול להביא מוצרים יותר זולים ללא רגולציה, מיסים ומיסי ייבוא).
זה מיטיב עם הרוב הגדול של הציבור, וזה מה שאנחנו רוצים: שרותי רפואה זמינים, זולים ואיכותיים. זה אפשרי ופשוט לביצוע. רק תוציאו את המדינה מהסיפור. זו הרפורמה האמיתית שהאוצר צריך לקדם: להפריט הכל.
נחזור לרגע לשאלות שלנו. מה יהיה עם אלו שבכל זאת לא יוכלו להרשות לעצמם את שרותי הבריאות או אלו שטעו ולא רכשו ביטוח רפואי מתאים? הרי ברור שיהיו כאלו. ניתן להם למות או לסבול?! חס וחלילה, אין זו הכוונה, ולו לרגע אחד.
התשובה לשאלות אלו נמצאת בהיסטורייה של המאה ה-19 בארה"ב. אז היתה מערכת בריאות שהיתה ברובה הגדול פרטית. באותה תקופה, בגלל שלא היתה מדינה שדאגה לחלשים, ראינו פריחה חסרת תקדים של הצדקה הפרטית. נוסדו בתי החולים הפרטיים הטובים ביותר בארה"ב, שרובם נשארו עד עצם היום הזה כמוסדות מובילים. הם מומנו על ידי אנשים פרטיים ודאגו לאלו שידם לא היתה משגת את הכסף לטיפולים או לתרופות. אנשים באו וקיבלו טיפול רפואי טוב מאוד (לפי הסנדרטים של התקופה כמובן), חינם אין כסף או בזיל הזול.
גם בארץ בעצם היום הזה ישנם בתי חולים פרטיים שעושים עבודת קודש, ואני מוכן להתחייב שאלו לא ישבתו בימים הקרובים, להבדיל מהמוסדות הממלכתיים. דוגמה טובה לכך היא בית החולים "לניאדו" בנתניה, שנוסד על ידי האדמו"ר מצנז זצוק"ל. בתור נתניתי לשעבר, הייתי לא פעם ב"לניאדו" ואני מכיר את המקום היטב. שמה יש הפרטה מאוד משמעותית (למעשה כמעט הכל בא מתרומות והמשתמשים בשרותי הרפואה עמצם) ובית החולים מקבל יחסית מעט מאוד כסף מהמדינה, מה שלא מונע ממנו להתקדם להשתכלל. כנסו לשם ותראו בעצמכם איך כמעט הכל בא מתרומות של אנשים פרטיים. והכל על פי התורה, לחומרה ולמהדרין.
ככה עוזרים לאלו שאין להם: על ידי חסד, נתינה, מסירות נפש ואהבת הזולת, ולא על ידי הלאמת שרותים חיוניים, שהשוק מספק אותם הרבה יותר טוב מהמדינה, בצורה הרבה יותר זולה ויעילה, כמו כמעט כל דבר אחר. כמו חלב, וכמו הסופרמרקטים.