בית המשפט העליון דחה את ערעורו של תושב אחד מישובי השומרון, על הרשעתו במכירת נשק לפלסטינאים ועל 9 שנות המאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי קבע, כי התושב, אשר נקלע לחובות כבדים, קשר קשר עם שני פלסטינאים שהכיר על מנת למכור להם כלי נשק ואמצעי לחימה.
התושב, אשר היה חלק מכיתת הכוננות בישובו, מכר את נשקו השייך לצה"ל מסוג M16 ארוך, ובנוסף מכר לו אפוד ושש מחסניות מלאות בכדורים. תמורת העסקה קיבל התושב סך של 15,000 ₪. מספר ימים לאחר שמכר את נשקו האישי, דיווח התושב בכזב כי הנשק נגנב מביתו, וכן העיד על כך לפני חוקרי מצ"ח.
בשלושה מקרים אחרים מכר התושב נשק מסוג גלילון ומחסנית תואמת עם כדורים תמורת 20,000 ₪, עוד מכר M16 קצר ושתי מחסניות תמורת 18,000 ₪, וכן רובה M16 ארוך נוסף ושתי מחסניות תואמות תמורת 15,000 ₪.
התושב, אשר כפר באישומים נגדו בבית המשפט המחוזי, הטוסיף וכפר בהם גם בערעור שהגיש, אולם השופטים קבעו, כי "אמנם, על בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה שעה שהוא מרשיע על סמך עדותו של עד יחיד. אולם לא מצאתי כי בית המשפט המחוזי סטה מכלל זה שעה שבחן את עדותו של מועין. ההיפך הוא הנכון. בית המשפט נתן דעתו לחלקים הבעייתיים בעדות זו, ומצא כי אין הם כבדי משקל".
השופט ניל הנדל ציין, בשעה שדן בערעור על חומרת העונש, כי "מזעזעת המחשבה כי אדם שבידיו הופקד נשק להגנת המדינה ואזרחיה, יפנה עורף לשליחותו זו, ויסייע דווקא למי שעלול להשתמש בנשק זה כנגדה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שביישובו של המערער התקיימו נסיונות לפגיעה בנפש מטעם גורמים עוינים. המערער הפנה אמנם לפסקי דין בהם הושתו עונשים קלים יותר מזה שהושת עליו, אולם בעניינים שנדונו שם נתפס הנשק על ידי גורמי הביטחון טרם הגיע לידיהם של גורמים פליליים למיניהם. לא כך הדבר בענייננו".