הסירוב לשרת בצבא הוא עבירה פלילית, והקריאה לאחרים שלא לשרת, יש בה מן ההסתה, וזו עבירה פלילית נוספת, כך כותב עו\"ד ברוך אברהמי, מי שהיה המשנה ליועץ המשפטי של הממשלה, בביטאון האחרון של \"צוות\", אגודת גמלאי שירות הקבע בצה\"ל.
עו\"ד אברהמי מציין כי מבחינה משפטית יש מקום לחופש ביטוי ולחופש התאגדות, אך בשום פנים ואופן אין זה לגיטימי לסרב לשרת, ולהתארגן לשם כך עם אחרים. לדבריו, יש ללמוד מן העבר, ולהזכיר כיצד ראה זאת בית המשפט הגבוה לצדק. על רקע סרבנות השירות בלבנון נדון הנושא בעבר בבג\"צ. מדובר על דיון בעתירתו של סרבן הגיוס יעקב שיין נגד הרמטכ\"ל ונגד שר הביטחון (בג\"צ 734/83). באותה עת הקפיד הצבא לא רק על העמדתם לדין אלא אף פרסם נוהל מיוחד, ולפיו מייד בצאתם של העבריינים מהכלא המתין להם צו קריאה המיועד לאותו מקום שבו סירבו לשרת.
לדבריו, במקרה של יעקב שיין היו העותרים נגד הצבא אנשי האגודה לזכויות האזרח, שטענו כי לאחר שיישב הסרבן בכלא וריצה את עונשו אין לרדוף אותו ולדרוש ממנו לשרת. בית המשפט דחה את הטענה, והצדיק את מדיניות הצבא. נקבע כי ריצוי העונש אינו תחליף לשירות, וכי חובת השירות בעינה עומדת.
בית המשפט קבע כי אי מילוי החובה לשרת מביא לכך שכתוצאה מה\"מחאה\" יצטרכו חיילים אחרים לשאת בעול, וכך נוצר מצב שבו זכות ה\"מחאה\" הזאת ניתנת, כביכול, על חשבון מאמץ של אחרים. לפיכך, טוען עו\"ד אברהמי, יש בה ב\"מחאה\" זו משום חתירה תחת יסודות המשטר בצבא, ותחת יסודה של סמכות שלטונות הביטחון.
עוד כותב עו\"ד אברהמי במאמרו כי הסירוב לשרת בצבא אינו מכשיר לגיטימי להפגנה, וכי הוא אמצעי להכתיב לצבא את דעתם של הסרבנים.
בתוך כך נמסר כי סטודנטים מאוניברסיטת בן- גוריון בנגב מקימים פלוגה שתתנדב לשירות מילואים. דני קריבושה, סטודנט לכלכלה, אמר לעיתון \"מעריב\": \" אנחנו רוצים לייצג את הרוב החזק בחברה. ביחידות הרגילות שלנו לא הצלחנו להתגייס, ולכן הצענו להקים פלוגת מתנדבים מהסטודנטים של אוניברסיטת בן- גוריון\".
עו\"ד אברהמי מציין כי מבחינה משפטית יש מקום לחופש ביטוי ולחופש התאגדות, אך בשום פנים ואופן אין זה לגיטימי לסרב לשרת, ולהתארגן לשם כך עם אחרים. לדבריו, יש ללמוד מן העבר, ולהזכיר כיצד ראה זאת בית המשפט הגבוה לצדק. על רקע סרבנות השירות בלבנון נדון הנושא בעבר בבג\"צ. מדובר על דיון בעתירתו של סרבן הגיוס יעקב שיין נגד הרמטכ\"ל ונגד שר הביטחון (בג\"צ 734/83). באותה עת הקפיד הצבא לא רק על העמדתם לדין אלא אף פרסם נוהל מיוחד, ולפיו מייד בצאתם של העבריינים מהכלא המתין להם צו קריאה המיועד לאותו מקום שבו סירבו לשרת.
לדבריו, במקרה של יעקב שיין היו העותרים נגד הצבא אנשי האגודה לזכויות האזרח, שטענו כי לאחר שיישב הסרבן בכלא וריצה את עונשו אין לרדוף אותו ולדרוש ממנו לשרת. בית המשפט דחה את הטענה, והצדיק את מדיניות הצבא. נקבע כי ריצוי העונש אינו תחליף לשירות, וכי חובת השירות בעינה עומדת.
בית המשפט קבע כי אי מילוי החובה לשרת מביא לכך שכתוצאה מה\"מחאה\" יצטרכו חיילים אחרים לשאת בעול, וכך נוצר מצב שבו זכות ה\"מחאה\" הזאת ניתנת, כביכול, על חשבון מאמץ של אחרים. לפיכך, טוען עו\"ד אברהמי, יש בה ב\"מחאה\" זו משום חתירה תחת יסודות המשטר בצבא, ותחת יסודה של סמכות שלטונות הביטחון.
עוד כותב עו\"ד אברהמי במאמרו כי הסירוב לשרת בצבא אינו מכשיר לגיטימי להפגנה, וכי הוא אמצעי להכתיב לצבא את דעתם של הסרבנים.
בתוך כך נמסר כי סטודנטים מאוניברסיטת בן- גוריון בנגב מקימים פלוגה שתתנדב לשירות מילואים. דני קריבושה, סטודנט לכלכלה, אמר לעיתון \"מעריב\": \" אנחנו רוצים לייצג את הרוב החזק בחברה. ביחידות הרגילות שלנו לא הצלחנו להתגייס, ולכן הצענו להקים פלוגת מתנדבים מהסטודנטים של אוניברסיטת בן- גוריון\".