לפי סקר שהתפרסם שיום ה' בעיתון "גלובס", 50% מהציבור תומך בייבוא, ו-49% מתנגד לו, מה שמראה שיש תקווה, אבל עוד הרבה עבודה עד שנשכנע את הציבור. יש גם דברים נוספים חוץ מהייבוא, ואפילו לא שאלו עליהם, אבל בסוף נצליח והחוק הרע הזה יבוטל, בע"ה.
על כן חשבתי לחזור לעיסוק מעט עקרוני יותר על גורמי ההתקדמות הכלכלית והחברתית של האנושות.
הגמרא במסכת שבת, פרק במה מדליקין, דף כג, עמוד ב, דנה בהלכות חנוכה. בין השאר, הגמרא מדברת על סדרי העדיפויות כשלאדם אין מספיק כסף על מנת לקיים את כל המצוות בשבת חנוכה. לשון הפוסקים (השולחן ערוך והרמב"ם) היא "אם אין ידו משגת". מה עדיף? להדליק נר שבת או נר חנוכה? קידוש או נר חנוכה? קידוש או נר שבת? להלכה, נר שבת עדיף משום "שלום ביתו" ולאחר מכן נר חנוכה עדיף משום "פרסומי ניסא".
אדם שלומד את הגמרא הזו בלי להתבונן לרגע יכול להמשיך הלאה ולא להתעקב. לעומת זאת, מי שמתבונן קצת (מאוד) במה שהוא לומד עוצר ונפעם אל מול המציאות שהגמרא והפוסקים מתארים. על מה מדברים פה? ממתי צריך להחליט בין הדלקת נרות שבת לבין הדלקת נרות חנוכה או מיץ ענבים לקידוש? הרי כל זה עולה אך ורק כמה שקלים בודדים ואפילו העניים המרודים ביותר משיגים את זה היום בלי יותר מידי בעיות!
מט ריטלי, אחד העורכים של השבועון הכלכלי הבריטי המוביל "the economist" וסופר בריטי מוצלח שהוציא רב-מכר בשם "האופטימי הרציונלי" (the rational optimist), ספר שאני ממליץ בחום לכולם, מסביר כמה בני האדם היו צריכים לעבוד על מנת ליצור שעה אחת של אור מלאכותי. היום, בארה"ב, האמריקאי הממוצע צריך לעבוד כחצי-שנייה בלבד על מנת ליצור את כמות האור הזו. בשנות החמישים של המאה העשרים, היה צריך לעבוד כ-8 שניות, פי-16 מאשר היום. ב-1880, עדיין היה צורך בכ-15 דקות של עבודה, עם מנורת קרוזן, כלומר פי-1,800 מאשר היום. אם ממשיכים לחזור בזמן, בשנת 1800, היה כבר צורך ב-6 שעות של עבודה, כלומר פי 43,200 יותר עבודה מהיום!!! ואם חוזרים לעולם העתיק, בבבל, עם מנורות על בסיס שומשום, היה צורך בכ-50 שעות של עבודה כדי ליצור שעה אחת של אור מלאכותי, פי 360,000 מהיום!!! למעשה, עד לפני 200 שנה, אנשים מן היישוב לא היו יכולים להרשות לעצמם להאיר את ביתם בלילה, מה שמסביר היטב את הדיון בגמרא והופך אותו ללא ממש רלוונטי למציאות שלנו, הלכה למעשה. וכמובן, כל זה רק מדד כמותי, משום שמבחינה איכותית, לא ניתן להשוות בכלל בין האור היפה והנעים שלנו עם האור הדליל של הנרות והמנורות של פעם. מעניין גם לשים לב שלקח כמעט 3000 שנה כדי לקצר בפקטור של 8 את זמן העבודה הנדרש לשעת אור מלאכותי ורק כמאתיים שנה כדי לקצר את זמן העבודה בפקטור נוסף של 43,200!
הדוגמה הזו ממחישה את ההתקדמות האנושית המדהימה וחסרת התקדים של מאתיים השנים האחרונות, וגם עובדה נוספת: ההתעשרות של העולם מתבטאת בעיקר על ידי כך שהצרכים שלנו, במקרה הזה האור המלאכותי, מסופקים בקלות גדולה יותר, מהר יותר, טוב יותר ובעיקר, זול יותר, וזה מה שהופך אותנו, את כולנו למעשה, לאנשים עשירים מאוד, בוודאי בהשוואה לדורות הקודמים. דרך אגב, אני לומד פעם בשבוע אם יהודי כבן 60 ממוצא תימני והוא אמר לי שעוד בדור של הוריו, בתימן, מרוב עוני, לא היה מספיק כסף כדי לקנות בחנוכה מספיק נרות בכל יום! מדובר על כן במציאות לא כל כך רחוקה מאיתנו.
מה איפשר את כל זה? קודם כל, כמובן, ההתקדמות הטכנולוגית. הזוהר כבר אמר לפני מאות שנים ששערי החוכמה העליונה ייפתחו בשנת ת"ר (1839-1840), ובדיעבד, אי אפשר שלא להשתומם אל מול הנבואה הזו. אבל זה לא רק זה. התקדמות טכנולוגית בלבד איננה יכולה להעשיר בני אדם אם היא לא מגיע לשימוש הציבור. עובדה היא שלמרות שהטכנולוגיה קיימת, לאנשים רבים בעולם אין גישה אליה או רק גישה חלקית בלבד. אפילו בתוך העולם המתקדם, ישנם הבדלים בין מדינות. למשל, אצלנו בישראל, ישנו פיגור מסויים בשימוש בטכנולוגיות חדישות אל מול ארה"ב, למרות שלא פעם, אנחנו אלו שממציאים את אותן טכנולוגיות!
איך דבר כזה אפשרי?
מה שמאפשר את תהליך ההתקדמות האנושית הזה הוא השוק, כלומר היכולת של בני האדם לשתף פעולה באופן רצוני האחד עם השני, ולהפיק משיתוף הפעולה הזה תועלת כספית. איפה שיש שוק חופשי ופתוח, ולכן גם תחרותי, יש תמריץ כלכלי ליצור ולהתקדם, ואיפה שאין שוק כזה ולכן גם אין אפשרות להרוויח מזה כסף, אין שיתוף פעולה ואין התקדמות אנושית. כדאי להמציא חשמל, למשל, כי יהיה מי שירצה להשתמש בו לתאורה ולשימושים נוספים. ולכן היום אנחנו כבר לא צריכים להשתמש במנורות על בסיס שומשום. זה נכון בחשמל וזה נכון בכל דבר אחר בחיים.