שופט בית המשפט השלום בחיפה, שמעון שר, חייב את בעלי מסעדת "אזאד" בחיפה, לפצות את איש חיל הים רביב רוט בסך של 15,000 ₪ בצרוף שכר טרחה של עורך דין בסך 2,000 ₪ לאחר שסירבו להעניק לו שירות ולהכניסו למסעדה בשל היותו לובש מדי צה"ל.
רוט הינו איש קבע בחיל הים, ניגש יחד עם חברתו בחודש פברואר בשנה שעברה למסעדת "אזאד" ברחוב מסדה בחיפה, לסעוד את ליבם, כאשר הוא היה לבוש מדי צבא. אחראית המשמרת מסרה בעת שהיו על ה-דק המהווה חלק מהמסעדה לתובע ולחברתו כי מדיניות המסעדה היא שלא להכניס אנשים במדים.
השופט ציין כי אין חולק כי הדברים נאמרו בלשון מנומסת ואין חולק גם כי לא התעוררה כל מהומה במקום עצמו. כיום המסעדה סגורה.
השופט שר ציין כי המחוקק – בנסותו להתמודד עם הבעיה החברתית של ההפליה, לרבות כניסה למקומות אשר בבעלות פרטית, ראה לחוקק החוק ובכך להחיל את עקרון השיוויון גם על עסקים פרטיים.
השופט הבהיר כי המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא האם הרשימה המופיעה בחוק כוללת גם את "אי מתן אפשרות כניסה לחיילים לובשי מדים". וכי סוגיה זו, לא הוכרעה באופן החלטי בבית המשפט העליון, ובבתי המשפט השונים, הן המחוזי והן השלום, המחלוקת היא מחלוקת פתוחה. השופט ציין כי כשלעצמו הוא סבור כי ראיית הרשימה כרשימה סגורה, הינה למעשה "מכת מוות" לחוק עצמו.
משכך, קבע השופט שר כי הוכח גם הוכח שהמדיניות של המסעדה ובעליה, כי התובע לא הוכנס למסעדה יחד עם חברתו מפאת העובדה שלבש מדים כאשר לא היתה כל מדיניות גלויה אשר ניתן היה להבחין בה אם בשלט או בהודעה כלשהיא לכלל הציבור.
עוד הוסיף כי תחושתו מהסיטואציה שהתעוררה בפניו (ועל אף המכתב אשר נשלח על ידי בעל המסעדה) הינה כי "המדיניות אשר הוכתבה על ידי המסעדה לא נבעה אכן אישית מאופיו או צורתו של התובע אלא המדים אשר מייצגים את צבא הגנה לישראל, הם אלה אשר הפריעו לבעל המסעדה ולעובדים תחתיו אשר מילאו את הוראותיו.
גם אם הדברים נאמרו בצורה מנומסת וגם אם לכאורה היה מוכן לקבל אותו ללא מדים, דווקא התנהלות זו מצביעה שבהפליה זו של אי הכנסת אדם למסעדה נבעה רק בגין היותו לובש מדי צבא, יש להביע מורת רוח שתחת לקרב לבבות, ותחת להוציא מהמחלוקת הפוליטית ולצערנו הבין דתית היהודית והמוסלמית או הנוצרית, כל מקום אשר נועד להנאת הבריות (ובסוגריים אומר שכך הייתי נוהג גם אם היה נעשה מעשה דומה לאדם ממוצא מוסלמי, נוצרי, או זר, הלבוש לשם הדוגמא: ג'לבייה, או רעלה במסעדה). אני סבור כי יש לשדר לציבור גם היהודי וגם הערבי, מוסלמי, נוצרי, יהודי, או כל דת אחרת, כי הסובלנות היא הפתרון ואין בכך אמירה פוליטית, והדרך שבה נקט הנתבע מגבירה רק את החיכוך וגורמת לסיטואציה שבה תחת להביא לשיוויון יוצרים אי שיוויון שבטוחני כי לא רצוי כלפי שני הצדדים".