"אני אחד האנשים שבזכותם השמאל הישראלי נעלם, שמי רשום בדפי ההיסטוריה. אולי לא רשום בגדול, אבל עדיין רשום", כך מתפאר יונה אברושמי שרצח את פעיל השמאל אמיל גרינצווייג ז"ל בראיון לעיתון מעריב.
"אין יותר שלום עכשיו, אף אחד לא שומע עליהם. אין שמאל בישראל. בעקבות המעשה שלי הרבה אנשים הבינו מי זה השמאל הישראלי...למה לי לפגוע בשמאלנים. הם במילא לא קיימים יותר. בשביל מה שאני אטריח את עצמי לפגוע בהם", אמר.
אברושמי שקל השבוע להצטרף למחאת האוהלים בשדרות רוטשילד.
על ההחלטה להשליך את הרימון על מפגיני שלום עכשיו הוא מספר, "זה היה מעשה מזרחי. שימי לב שאין שמאלנים מזרחים. טלי פחימה כזאת יש רק אחת, רוב השמאלנים הם אשכנזים. חשבתי על זה הרבה זמן מראש. לא אהבתי את השמאלנים, חשבתי שהם משתפי פעולה ובוגדים. עבדתי בהתנחלות ואלה היו הדיעות ששמעתי סביבי. לא התכוונתי להרוג. הרימון הוא כזה שמתפוצץ לחתיכות גדולות, אבל רימונים לא הורגים, הם רק מעיפים את בני האדם מההדף".
"אנשים ברחוב רוצים לנשק לי את שתי הידיים, את היד שפתחה את הנצרה ואת היד שזרקה את הרימון. אני מסתובב בבתי כנסת בכל הארץ, אצל חברים ומכרים, ובכל מקום נתקל באהדה. אפילו אשכנזים אומרים לי כל הכבוד, אנחנו מעריכים אותך".
"אנשים ברחוב רוצים לנשק לי את שתי הידיים, את היד שפתחה את הנצרה ואת היד שזרקה את הרימון. אני מסתובב בבתי כנסת בכל הארץ, אצל חברים ומכרים, ובכל מקום נתקל באהדה. אפילו אשכנזים אומרים לי כל הכבוד, אנחנו מעריכים אותך".
יונה אברושמי השליך ב-10 בפברואר 1983 רימון על הפגנה של אנשי "שלום עכשיו" סמוך למשרד ראש הממשלה. מפיצוץ הרימון שהשליך אברושמי נהרג אמיל גרינצוויג ונפצעו עוד תשעה בני אדם. ב-1995 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו ל-27 שנה. הוא השתחרר מהכלא ב-26 בינואר 2011.