שופטי בית המשפט העליון, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, השופט אליקים רובינשטיין והשופט סלים ג'ובראן, דחו את ערעורו של עאהד ע'ולמה על הרשעתו ברצח השר רחבעם זאבי ז"ל, לאחר שקבעו כי לא הופלל בידי חבריו.
ע'ולמה הורשע ברצח בבית המשפט המחוזי, ונקבע כי הוא היה הגורם הבכיר ביותר מבין המעורבים ברצח ושימש בעת הרצח כראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור החזית העממית. הוא הורשע בכך שמתוקף תפקידו, עמד מאחורי תכנון רצח השר זאבי, צייד את המבצעים באמצעים להוצאתו אל הפועל ושילח אותם לביצועו.
ההרשעה התבססה בעיקרה על הודעות שמסרו שורה של עדים במשטרה ובשב"כ. בזמן המשפט, חזרו בהם עדים אלה מהודעותיהם, תוך שחלקם מסרבים לענות לשאלות וחלקם טוענים שהפלילו את ע'ולמה רק משום שממילא היה עצור ועל-מנת להסתיר את זהותם של פעילים אחרים.
בערעורו טען ע'ולמה, כי לא היה מקום להסתמך על ההודעות שניתנו במשטרה ובשב"כ ולהרשיעו על בסיסן. הוא טען כי סביר שהנחקרים רצו להפליל אותו על-מנת להגן על שותפיהם האמיתיים, כיוון שממילא היה עצור ושמו נקשר לרצח.
שלושת השופטים דחו את הטענה, תוףך שהם קובעים כי ההודעות שמסרו העדים מחוץ לבית המשפט הן רבות ומפורטות, בעלות הגיון פנימי ונתמכות גם על-ידי חיזוקים חיצוניים.
ההודעות, כך קבע השופט ריבלין בחוות הדעת העיקרית, "מתייחסות למעורבותו ברצח – החל משלבי התכנון וההכנות לביצוע הרצח, שכירת רכב... ותדרוך חברי החוליה בפגישה שקדמה לשילוחם; דרך ביצוע הרצח והימלטות חברי החוליה, ביניהם המערער, עד ללכידתם; וכלה בחברותו של המערער בארגון החזית העממית, כבעל תפקיד בכיר בזרוע הצבאית של הארגון – שהרצח בוצע כנקמה על הריגת אחד ממנהיגיו. האמרות משתלבות זו בזו, תומכות האחת בשנייה ויוצרות פסיפס ראייתי איתן, שלא עלה בידי המערער לכרסם בו".
בית המשפט העליון הוסיף, כי לעדים "לא היה כל אינטרס להפליל את המערער על לא עוול בכפו, וההיפך הוא הנכון: נוכח מעמדו הבכיר של המערער בארגון, סביר היה שהעדים יחששו מלטפול עליו האשמות שווא". בית המשפט העליון דחה גם את הערעור על העונש שנגזר על ע'ולמה.