כל הורה ממוצע מודע לעובדה שחיי ילדיו אינם דומים כמעט במאום לילדותו שלו. העולם משתנה, וכל דור חי מציאות שונה. אבל דבר אחד לא השתנה כמעט בשני הדורות האחרונים: בית הספר. שם עדיין יושבים על אותם שולחנות מלבניים, אותם כיסאות פלסטיק, עם אותן ערימות ספרים ומורה שכותב על אותו לוח באותם גירים או "טושים" צבעוניים ותלמידים הכותבים במחברות נייר בעזרת עפרונות או עטים.
בסדרת כתבות החופש הזו ננסה לגעת בכמה חידושים שביכולתם לשנות את עולם החינוך, ואולי אפילו לגרום לילדינו לשמוח כשמגיע הרגע לארוז מחדש את הילקוט ולחזור לבית הספר. או לפחות להיות נרגנים פחות.
הפעם ניגע בחזית הכיתה: הלוח, שדה המערכה עליו פורש המורה את משנתו של הממונה עליו מטעם משרד החינוך. מדובר באחד המאפיינים האלמותיים של בתי הספר, שהוצג לעולם בראשית המאה ה-19 ושרד שתי מאות, שקורותיהן משורטטים עליו תדיר במלים ומפות מצויירות. הגרסא המשודרגת שלו, שצבעה הפך לבן והחליפה את כלי הכתיבה המתפורר בעט עבה במיוחד בעל צבע מחיק, הומצאה באמצע המאה הקודמת ונכנסה לחיינו בשנות ה-90.
אך כיום, בעידן בו הילדים רגילים למסכים מרצדים בכל פינה, איבד הלוח את קסמו והפך לאביזר סטטי-מדי המשרה אווירה מיושנת, שלא לומר מעיקה. כאן, כמובן, נחלצת הטכנולוגיה לעזרתנו. כיום קיימות מגוון דרכים המאפשרות למורה להפיח חיים בלוח בפרט ובשיעור בכלל. כמעט כל בית ספר בימינו מחזיק ברשותו מקרן ומסך נייד או מתקפל, בהם יכולים המורים, כל אחד בתורו, להשתמש כדי להראות בכיתה צילומים, סרטונים וחומר שקשה להמחיש בהקראת טקסט או כתיבתו על משטח חלק. הבעיה היא שמקרנים הם עסק מסובך, יקר ונוטה לתקלות. לא כל מורה יודע לחבר את המקרן למחשב או אמצעי קלט אחר. אפילו התמונות והוידאו שמציגים המקרנים כבר אינם מרשימים את נוער הסמארטפונים כפי שהרשימו את הדור הקודם.
אל דאגה - הפתרון הבא כבר כאן: לוחות אלקטרוניים. מדובר, למעשה, במסכי מגע גדולים ודקים התלויים במקום הלוח על הקיר הקדמי, ועליהם יכול המורה לכתוב בעזרת האצבע או בעזרת עט מיוחד, אך גם להציג תוכן דינמי כגון תמונות וקטעי וידאו ללא צורך ב"מחיקת לוח". מוצר אחד בתחום זה הושק בישראל בתחילת השבוע, וניתן להשתמש בו כדוגמא לתחום כולו:
מסך ה-E-Board 650TS של סמסונג הוא למעשה מעין טלוויזיה בגודל 65 אינצ' ובאיכות Full HD (כלומר: תצוגה של 1080 שורות, קל אחת בעלת 1920 נקודות), אשר במקום לקלוט שידורים חסרי תוכן חינוכי מכילה תוכנה ייעודית המאפשרת את הפיכת השיעורים למעין מצגות המכילות תמונות, וידאו, כתיבת והדגשת טקסט ואפילו תרגולים עם התלמידים באמצעות תקשורת אלחוטית בין מחשב המורה (הלוח) למשביהם. התוכנה מאפשרת להציג את הלוח על מחשבי התלמידים או את מחשבו של כל אחד מהתלמידים על הלוח, לצורך עבודה משותפת, וכך יכולים התלמידים להשתתף בשיעור באופן פעיל והמורה יכול לפקח על התקדמותם.
המסך של סמסונג מכיל כמה מאפיינים נוספים, כגון בהירות גבוהה במיוחד המתאימה לאור השמש הישראלי, מיקרופון אלחוטי ה"עוגן" בתוך הלוח ומאפשר למורה להכתיב הערות קוליות וחיי מסך של כ-50,000 שעות (המיתרגמות ל-3 שנים של 6 שעות ביום). יבואנית מוצרי המחשוב של סמסונג בישראל, קבוצת חיון, גובה עליו כ-30,000 שקלים, אך ככל שיגיעו יותר דגמים לשוק המחירים יירדו בהתאם.
ומה הלאה? בכתבות הבאות ניגע במחשוב צד התלמידים, ספרי הלימוד וטכנולוגיות חינוכיות נוספות. בינתיים, אתם יכולים לחשוב ולחוות את דעתכם על ההשלכות שבמחשוב הכיתה בצד המורה: האם זה יעזור לדרבן את המורים, או שמא יהפוך אותם לעצלנים המדקלמים מצגות? האם זה יחזק את ההשפעה החינוכית שלהם על הילדים או יוזיל את מעמדם? כל השאלות האלו פתוחות לחוקרים ומגיבים כאחד.
בסדרת כתבות החופש הזו ננסה לגעת בכמה חידושים שביכולתם לשנות את עולם החינוך, ואולי אפילו לגרום לילדינו לשמוח כשמגיע הרגע לארוז מחדש את הילקוט ולחזור לבית הספר. או לפחות להיות נרגנים פחות.
הפעם ניגע בחזית הכיתה: הלוח, שדה המערכה עליו פורש המורה את משנתו של הממונה עליו מטעם משרד החינוך. מדובר באחד המאפיינים האלמותיים של בתי הספר, שהוצג לעולם בראשית המאה ה-19 ושרד שתי מאות, שקורותיהן משורטטים עליו תדיר במלים ומפות מצויירות. הגרסא המשודרגת שלו, שצבעה הפך לבן והחליפה את כלי הכתיבה המתפורר בעט עבה במיוחד בעל צבע מחיק, הומצאה באמצע המאה הקודמת ונכנסה לחיינו בשנות ה-90.
אך כיום, בעידן בו הילדים רגילים למסכים מרצדים בכל פינה, איבד הלוח את קסמו והפך לאביזר סטטי-מדי המשרה אווירה מיושנת, שלא לומר מעיקה. כאן, כמובן, נחלצת הטכנולוגיה לעזרתנו. כיום קיימות מגוון דרכים המאפשרות למורה להפיח חיים בלוח בפרט ובשיעור בכלל. כמעט כל בית ספר בימינו מחזיק ברשותו מקרן ומסך נייד או מתקפל, בהם יכולים המורים, כל אחד בתורו, להשתמש כדי להראות בכיתה צילומים, סרטונים וחומר שקשה להמחיש בהקראת טקסט או כתיבתו על משטח חלק. הבעיה היא שמקרנים הם עסק מסובך, יקר ונוטה לתקלות. לא כל מורה יודע לחבר את המקרן למחשב או אמצעי קלט אחר. אפילו התמונות והוידאו שמציגים המקרנים כבר אינם מרשימים את נוער הסמארטפונים כפי שהרשימו את הדור הקודם.
אל דאגה - הפתרון הבא כבר כאן: לוחות אלקטרוניים. מדובר, למעשה, במסכי מגע גדולים ודקים התלויים במקום הלוח על הקיר הקדמי, ועליהם יכול המורה לכתוב בעזרת האצבע או בעזרת עט מיוחד, אך גם להציג תוכן דינמי כגון תמונות וקטעי וידאו ללא צורך ב"מחיקת לוח". מוצר אחד בתחום זה הושק בישראל בתחילת השבוע, וניתן להשתמש בו כדוגמא לתחום כולו:
מסך ה-E-Board 650TS של סמסונג הוא למעשה מעין טלוויזיה בגודל 65 אינצ' ובאיכות Full HD (כלומר: תצוגה של 1080 שורות, קל אחת בעלת 1920 נקודות), אשר במקום לקלוט שידורים חסרי תוכן חינוכי מכילה תוכנה ייעודית המאפשרת את הפיכת השיעורים למעין מצגות המכילות תמונות, וידאו, כתיבת והדגשת טקסט ואפילו תרגולים עם התלמידים באמצעות תקשורת אלחוטית בין מחשב המורה (הלוח) למשביהם. התוכנה מאפשרת להציג את הלוח על מחשבי התלמידים או את מחשבו של כל אחד מהתלמידים על הלוח, לצורך עבודה משותפת, וכך יכולים התלמידים להשתתף בשיעור באופן פעיל והמורה יכול לפקח על התקדמותם.
המסך של סמסונג מכיל כמה מאפיינים נוספים, כגון בהירות גבוהה במיוחד המתאימה לאור השמש הישראלי, מיקרופון אלחוטי ה"עוגן" בתוך הלוח ומאפשר למורה להכתיב הערות קוליות וחיי מסך של כ-50,000 שעות (המיתרגמות ל-3 שנים של 6 שעות ביום). יבואנית מוצרי המחשוב של סמסונג בישראל, קבוצת חיון, גובה עליו כ-30,000 שקלים, אך ככל שיגיעו יותר דגמים לשוק המחירים יירדו בהתאם.
ומה הלאה? בכתבות הבאות ניגע במחשוב צד התלמידים, ספרי הלימוד וטכנולוגיות חינוכיות נוספות. בינתיים, אתם יכולים לחשוב ולחוות את דעתכם על ההשלכות שבמחשוב הכיתה בצד המורה: האם זה יעזור לדרבן את המורים, או שמא יהפוך אותם לעצלנים המדקלמים מצגות? האם זה יחזק את ההשפעה החינוכית שלהם על הילדים או יוזיל את מעמדם? כל השאלות האלו פתוחות לחוקרים ומגיבים כאחד.