אוסלו, כך מסתבר, היא לא רק שם קוד לטרור של 20 השנה האחרונות, אלא גם עיר בסקנדינביה, עם מזג האויר ומזג האנשים המשתמעים מכך.
בספר מרגש ומבריק אנחנו מוצאים את עצמנו בשנות ה-60 בשיכון באוסלו, בדירה צפופה עם הילד פין ואימו, המחליטה להכניס דייר כדי להכניס מעט כסף, אך מקבלת גם את אחותו למחצה של פין, כדיירת נוספת בחדר הנותר.
מלבד ההכרות עם עולם שונה, תפאורה אחרת ממה שאנו רגילים ואנשים טובי לב ובלתי צפויים, אנו שומעים קול צלול וכנה של ילד שמגלה על עולם המבוגרים - דברים שנעים לנו לשמוע ודברים שפחות. מה מקרב את הילד לאימו ומה יוצר ביניהם ריחוק? למה הוא מצפה ממנה ומתי הוא מתאכזב? האם הדוגמא האישית אכן בעלת משקל רב כל כך? איזה מחיר צריך, רוצה, או יכול ילד לשלם למען אושרה של אימו?
העלילה מתקדמת בקצב משלה, הדמויות מוארות מצדדים שונים וגם התעלומה סביב לינדה - האחות הקטנה והחדשה שצצה לפתע במיטת הקומותיים של פין – הולכת ומתבארת. וכמו שמתאר אותה פין: "להסתכל על לינדה היה כמו להצמיד את העין עוד ועוד אל העינית במיקרוסקופ של קריסטיאן בתקווה להבחין במשהו שאפשר לזהותו, או להבינו". וככל שהפלא שסביב לינדה מתפוגג, הולכת אימו של פין ושוקעת בעבר שרודף אותה מאז ילדותה שלה.
ופין?
הוא מנסה לשמור על מסגרת חיים נורמליים, גם אם מבין שלינדה אינה ילדה רגילה (וגם הרופאים אינם יודעים להסביר), "לא היה שום ספק שהיא בדרכה לעולם בו לא ירדפו אותה - לא בי"ס עממי נורבגי, לא חצאי אחים מבולבלים ולא אמהות חורגות. לינדה לא היתה שייכת לעולם הזה... היא היתה גורל, יופי ואסון. שבריר מהכול. הראי של אמא והילדות של אמא. שוב מהתחלה. השריד האחרון ממה שאף פעם לא נעלם. אלוהים ככל הנראה ייעד לה משהו, תוכנית סודית- אבל איזו?"
יחסיו של פין עם לינדה הם פשוטים: אהבה ללא תנאי, אחריות ורצון לשמור ולהגן, גם במחיר השעיה מבית הספר או לגלוג החבר'ה מהשכונה. בהתאם לכך, אנו שומעים בקולו כי ככל שעוברות השנים נעשית מערכת היחסים בבית מורכבת עבורו יותר ויותר. וכשהסיפור מסתיים, דמויות המשנה העשירות (בעיקר אהבתי את מרלנה) עוברות לשלב הבא בחייהן, אנו מוצאים את עצמנו תוהים יחד עם הגיבור איך הכל קרה ומי הוא, בעצם.
הילד החווה את החוויות בעוצמה מסתכל בעיניו של הקורא, בלי להסתיר לבטים פנימיים והתמודדויות מול עצמו והסביבה. אפילו כשהוא מנצח הוא לא מפרגן לעצמו אלא ממשיך הלאה, מסתכל במראת הילדות ולא עושה הנחות לעצמו.
מעורר מחשבה למבוגרים, להורים לילדים, ולמי שהיו פעם ילדים בעצמם.