5 כוכבים בטעם של פעם

מלון הרודס בתל אביב - מלון חדש-ישן בסגנון של שנות ה-30 ועם פינוק עכשווי

תגיות: מלון
אבי שמשי , י"ז באב תשע"א

לא בטוח ששמתם לב אבל יש לנו חבר חדש-ישן בתל אביב והוא מזמין את הנכנסים בדלתו להתרפקות נוסטלגית, מרגשת ומחויכת אל מה שהיה כאן פעם מזמן, בתל אביב של שנות ה-30 אם להיות מדויקים.
מדובר, אם כן, במלון הרודס תל אביב, השוכן ברחוב הירקון (במקום בו עמד עד לא מזמן מלון לאונרדו פלאזה), וזה הולך ככה: כבר בכניסה פוגשים את השוער, לבוש בגדי פשתן בהירים וחבוש כובע פקק ובעיקר לא משאיר מקום לספק: יש כאן טעם של פעם. אזור הלובי מעוצב אף הוא כרחוב תל אביבי טיפוסי לאותן שנים ומאכלס שדרת פיקוסים ארוכה שבסופה - הים. את אזורי הקבלה, החנויות, בתי הקפה והברים, מסמנים שלטי רחוב ברוח התקופה ויש אפילו מכונת נגינה ישנה (שהובאה במיוחד מברלין), המופעלת מדי יום אחר הצהריים.
הריהוט פרחוני וצבעוני, וגם כלי האוכל הם של פעם: כלי זכוכית ("כמו של סבתא..") ומגבות בד במקום מפיות נייר. מי שממש מתגעגע יכול להתרפק על אריזות היסטוריות של "סינתבון", להראות לילדים איך הכינו פעם סודה (וגם גזוז) והיכן הניחו את הלחם (האחיד).
אבל שלא תתבלבלו, למרות הכל (ויש שיאמרו בזכות...) מדובר במלון פאר מפנק בן זמננו לחלוטין מכל היבט אחר.
ועל כל השמחה הזו ניצחו ביד רמה האדריכלים יואב איגרא ודנה אמיר, יחד עם רשת מלונות פתאל.
איגרא, אחד מותיקי האדריכלים הגדולים של זמננו, מוכר לכם בוודאי בזכות פרויקט אחר: מלון הרודס האילתי שהוקם לפני שנים אחדות בעיר התיירות הדרומית שלנו ופתח, ללא ספק, צוהר לתפיסה חדשה בתחום: מלונות קונספט.
הוא נולד בקיבוץ רמת רחל, גדל בירושלים ועם סיום שירותו הצבאי נדד לקנדה כדי ללמוד ארכיטקטורה ועיצוב. אחרי שנות הצלחה רבות, פרויקטים רבים לא פחות וקצת לפני שמלאו לו 50 החליט לשוב למולדת. הוא התיישב עם משפחתו באילת שמר על קשר עם המשרדים שהשאיר מאחור והחליט לעבוד קצת פחות.
"רק שאז", הוא מסביר, "התפתיתי על ידי גדעון פת, מי שהיה אז שר החקלאות לבנות בארץ מלון".
זו, למעשה, הייתה אבן הפינה של הרודס. הוא קנה את הקרקע, יזם את הרעיון, מיתג אותו ואחרי 6-7 שנים עמד על תילו אחד המלונות הגדולים והמיוחדים שקמו כאן. לא נלאה אתכם בסיפור הבעלות על התפעול, רק נציין כי זו עברה משרתון לקבוצת פתאל, המחזיקה בצד התפעולי של המלון עד היום, כשאיגרא אמון על הניהול התדמיתי.

איך מכאן הוחלט על הרחבתה של הרשת?
"הרודס אילת הוא אחד המותגים המצליחים בישראל עם תדמית מצוינת. לאור זאת הגיעה רשת פתאל למסקנה שכדאי לפתח אותו ולהקים 'הרודס' בעוד מקומות. ואכן, כבר עכשיו – אחרי שהרודס תל אביב עומד על תילו – אנחנו שוקדים על הבאים.
"המלון המקורי בתל אביב היה מיושן וסתמי. כשדוד (פתאל) הציע לקרוא לו 'הרודס' ולהתחרות בגדולים אני חשבתי שהוא ירד מהירח. אמרתי לו שאני יכול להוציא שפנים מהשרוול אבל שהוא מבקש להוציא פיל – וזה כבר בעייתי. והוא התעקש ואמר: 'לך תחשוב - בעיני זה נכון'".

והרעיון של תל אביב בשנות ה-30?
" אימא שלי עלתה לארץ בשנת 34 והייתה לי תמונה שלה בטיילת בתל אביב כשהיא לבושה בבגדי השחייה האלה של פעם. מה שתפס אותי בתמונה הזו היה הנוף האנושי סביבה: אנשים לובשי לבן וכובעי פקק - תל אביב של פעם. מצאנו שבשנים האלה הייתה תקופה נהדרת בתל אביב, ממש רנסנס של בתי קפה, אמנות, תרבות וסגנון לבוש מיוחד, במין תערובת ייחודית המושפעת מאירופה, אנגליה וגם מהסגנון המקומי. החלטתי שאני הולך להתביית על התקופה הזו, ועם זה חזרתי לדוד".
אבל למה, בעצם?
"אחד הדברים שמייחדים את מלונות הרודס הוא העובדה שהם מספרים סיפור המקום בו הם שוכנים. המלון באילת מספר על 7 תקופות שונות שעברו על הים האדום, למשל, והתפאורה סביב היא בהתאם. כך גם בתל אביב: מבחינת המבנה המלון הוא תפאורה לתקופה המסוימת הזו, כאשר חווית האירוח מתקבלת הודות לתוכן - שהולם אף הוא את התקופה, מבחינות רבות של אווירה, קולינריה, תרבות ועוד".
משנתו של איגרא בתחום המלונות גורסת כי שכשתייר מגיע למקום מסוים, הוא רוצה להרגיש ולדעת אותו מבחינה היסטורית ותרבותית. הרעיון הוא לא להגיע למלון שייתן לך בדיוק את מה שיש לך בבית או שיכול להיות לך בכל מקום אחר בעולם, אלא להיפך: הזדמנות לחוש ולטעום את המקום עצמו.

מה נלקח בחשבון כדי להתאים לרוח התקופה?
"היות ואני באופן אישי פחות מכיר את תל אביב, בחנתי כמעט כל ספר שנכתב על תל אביב של אז, ספגתי תמונות וטעמים ונהניתי מאד לרקוח את התבשיל הזה. כמובן שכשהולכים על סיפור כזה, צריך להיזהר לא להיות יותר מידי רציניים בעניין. אחרי הכול המלון צריך להיות מעודכן וברמה גבוהה, ולפיכך יש בו גם הרבה פשרות. אבל עשינו את זה בקריצה ובהומור ואני חושב שהתוצאה נהדרת ואפילו מצדיקה את הפיכתו לסוג של מוזיאון שמספר על כל הטוב, השמח והצבעוני של אותה תקופה".
אחד האלמנטים שמסמלים את רוח התקופה יותר מכל וחשיבותו בעיצוב רבה, הוא הריצוף, או החיפוי אם תרצו. חברת 'נגב', שהתגייסה לטובת העניין, הביאה לכדי ביצוע את הרעיון העיצובי: מרצפות של פעם בטכנולוגיה חדשנית של היום.
וכך, בכל המלון – החל מחדר האוכל ועד למסדרונות המובילים לחדרים, שולב ריצוף בהדפס מיוחד המבוסס על מראה אריחים שנמצאו בבתים לשימור ושוחזרו בטכנולוגיה מיוחדת. גם במסדרונות ובחדרי המעלית שולבו תמונות ענק מארכיוני צילום של תל אביב, ואפילו בחדרי האמבט שובצו באריחי הקרמיקה תמונות היסטוריות.
יש לך הסבר למה אנחנו נמשכים ל"פעם" הזה? בתוך כל הקידמה שאנחנו חיים בה?
"אולי אנחנו מתגעגעים לפעם דווקא בגלל כל החידושים של היום. פעם היינו קהילה והיום אנחנו מחשבים. באותה תקופה אנשים היו נפגשים יחד בקבוצות, הייתה הרגשה של חברותא ואני חושב שהיא נעלמה במידה מסוימת. מצד שני, תמיד מתרפקים על העבר למרות שגם שם ללא ספק היו דברים פחות טובים".
כאדריכל – זה אתגר גדול יותר או שדווקא מבנים עכשוויים עושים לך את זה?
"האמת היא שזה הסגנון שלי, הניאו-קלאסי. אני מאד אוהב את סוג הבנייה הזה, מאד מתמצא בארכיטקטורה של העבר ומנסה להכניס אותה לעבודות שלי היום. אמנם אני מוצא את עצמי די לבד בזה, אבל אני חושב שזו גישה חדשנית דווקא, כי לדבר על ועם העבר זה לא בהכרח מיושן. יש איזו רומנטיקה בארכיטקטורה של פעם, הקפדה על הפרטים הקטנים, ולא שוב זכוכית, ברזל ובטון".
מה הפרויקט הבא?
"אתמול הייתי בפעם הראשונה בים המלח – שם מתוכנן ההרודס הבא לצד חברו שבירושלים. מה שכרגע מתוכנן הוא לקחת את האלמנטים שמסמלים את ים המלח מבחינה היסטורית וארכיאולוגית ונכניס את החוץ פנימה. כמובן שגם המלון בירושלים יספר את סיפורה של העיר על תקופותיה השונות".

אבל בינתיים, אתם מוזמנים להתענג על ניחוחותיה של "העיר הלבנה" ולבקר בהרודס התל אביבי. יש בו 234 חדרים, כולם עם נוף לים, ולמרות משק כנפי ההיסטוריה שנשמע בהם - הפינוק העכשווי מובטח.