בעקבות המאמר האחרון שלי משבוע שעבר קיבלתי הרבה מאוד תגובות, שהיו חיוביות באופן גורף, אבל מצד שני, כמה אנשים, בעיקר מהשמאל, אמרו לי שגם להם נמאס מלממן את החרדים ואת המתנחלים.
במסגרת המאמר הזה, אינני רוצה להרחיב, לא בעניין החרדים ולא בעניין המתנחלים. על החרדים כבר דיברתי, ועל המתנחלים ועל תרומתם לכלכלת ישראל ולבטחונה, אל מול העלות שלהם, אולי נרחיב בהזדמנות אחרת. לשם הגילוי הנאות, אני רוצה לציין שאני גר בהתנחלות בשם הר חומה, שהיא חלק מירושלים, ועל כן אני מהווה בגופי מכשול ל"שלום", ב"ה.
בכל אופן ראוי להגיד שיש דבר כזה בחיים ביקורת עניינית והוגנת ואין כל ספק שיש פה מקרה מובהק של ביקורת הוגנת ומוצדקת. מה שאותם שמאלנים טוענים, ובצדק רב, הוא למעשה בדיוק מה שאני אומר, רק מהצד השני: הם מתלוננים על השימוש הפסול בתקציב המדינה לצרכים מגזריים. מבחינה עקרונית, אין כל הבדל בין שמאלן או תעשיין ששודד את תקציב המדינה לצרכיו הוא או לשם האידאולוגיה שלו לבין חרדי, ערבי או אפילו מתנחל שעושים בדיוק אותו דבר, רק לטובתם, לטובת המגזר או האידאולוגיה שלהם.
חופש, הוגנות, יושר, צדק, שלום ואחווה בתוך עם ישראל ובתוך מדינת ישראל יושגו בדרכי שלום ולא בדרכי תרמית, שוד ומלחמה פנימית ועל כן צריך להתנהג בהוגנות כלפי כולם. זה כולל גם את השמאלנים וגם את החילונים, מה לעשות.
ב"ה, בשל הריבוי הטבעי, בעיקר, אבל גם בזכות העובדה שאנחנו מצליחים בתור ציבור לשמור הרבה יותר על ילדנו כדתיים מאשר לפני שנות דור, וגם בגלל תנועת התשובה שהצליחה להחזיר רבים לחיי תורה ומצוות, ברור לגמרי שבעוד מספר דורות, היהודים החרדים לדבר ה' יהיו כאן רוב או לכל הפחות מיעוט עצום בעל השפעה מכריעה.
מצד אחד אין ספק שזה מאוד משמח, אבל מצד שני זה גם מעמיד אותנו מפני דילמה לא פשוטה: איך נתנהג עם הכח הפוליטי ההולך וגדל שיהיה בידנו כפועל יוצא כמעט בלתי נמנע מההתפתחויות הדמוגרפיות בארצנו? אני חושב שצריך להגיד את האמת: כשם שאנחנו לא רוצים להיות הקורבנות של הכח הפוליטי של האחרים, כך עלינו להמנע מלהפוך אחרים לקורבנות הכח שלנו.
אני משתמש כאן כמובן במילה "קרבנות" בצורה רחבה. מובן שאף אחד לא רוצה ח"ו לעשות דבר רע למישהו אחר אבל כן יש נטייה גם אצל אנ"ש להשתמש בתקציב המדינה לתועלת אנ"ש, וזהו דבר לא לגיטימי מיסודו.
נניח שמחר יש לנו רוב גדול בכנסת. אז זה יהיה בסדר להגביל את חופש העיסוק, נגיד רק לאנשים חובשי כיפה, כפי שבזמנו אנשים הגבילו את חופש העיסוק של אלה שלא החזיקו את הפנקס האדום? וודאי שלא. האם מותר לנו להשתמש בכח הפוליטי כדי "לשאוב" תקציבים בצורה לא הוגנת ולא שוויונית לטובת מוסדותנו, כפי שזה נהוג היום נגדנו ולטובת השמאל? כמובן שלא.
כשמדברים על צדק ועל יושר, צריך להתנהג ביושר לא רק כאשר אתה החלש, אלא בעיקר כאשר אתה החזק, וב"ה, אנחנו הולכים ומתחזקים. ולכן בוודאי שאין להשתמש בכח פוליטי על מנת להטות חלוקת העוגה התקציבית לטובתנו.
אם נרצה לחפור עוד קצת, אז נגיד שהצדק היותר גדול הוא בכלל להמנע מלהשתמש בכח פוליטי כדי לקבל החלטות, למעט המינימום ההכרחי לטובת הקיום של חברה אנושית, שזה בעיקר ביטחון הפנים ("ר' חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו", רבי חנינא סגן הכהנים, משנה אבות ג ב), ביטחון החוץ וקיום מערכת משפט של צדק.
כאשר ישנה ממשלה רבת עוצמה היכולה בכח הזרוע לנווט משאבים של אנשים אחרים בהתאם לרצונה, הרי שישנו תמריץ אדיר לאנשים רעים להשתמש בכח זה לטובתם ואל לנו להמנות עם אותם אנשים רעים. לכן יש לשאוף לכך שהמדינה לא תשתמש בכח הפוליטי שבידיה כדי לקבל החלטות בכל תחום שהוא או לטובת מאן דהו אלא להשאיר את חלוקת המשאבים לציבור עצמו על ידי החזרת המשאבים לציבור, קרי בקיצוץ במיסים ובסמכויות המדינה.
זה נכון יותר, צודק יותר ומונע מחלוקות וחיכוכים מיותרים בין קבוצות שונות ומגזרים שונים.