"שונה הדבר בחנינה קולקטיבית של מחבלים שנכפית על מדינת ישראל. כאן אין כבוד בחנינה, אין בקשת סליחה ואין הענקת סליחה. על שחרור מחבלים סיטונאי חותם כבוד נשיא מדינת ישראל כשידו האחת מכופפת לאחור. לאמיתו של דבר הנשיא אינו יכול לשקול האם נשוא החנינה ראוי לה – והוא כפוי לחתום על חנינתו".
דסברג, העומד בראש המכון המשפטי לחקר הטרור, מבקש מהנשיא שלא יחון את הרוצחים "כבודו, הוסמכת להעניק חנינה וסליחה לאסירים פרטניים. אם אינך סולח למחבלים מועמדי השחרור – אל תחון אותם. בעתירה שנגיש נגן על כבודך ונטען שחנינה קולקטיבית אינה בסמכותך, שהמחוקק לא הסמיך ולא חייב את מוסד הנשיאות להשפיל את כבודו ולחון אסירים מקום שאין חרטה וסליחה".
"אני יכול רק לבקש ולהציע לכבודו, להימנע מהתוספת בכתב החנינה המודיעה שחנינה יש כאן אך סליחה אין כאן. תוספת זו, תתנוסס בכתב החנינה בכיסם של המחבלים – כאות ניצחון נוסף שלהם על עם ישראל ותצטרף לחווי אותות ה"וי" והניצחון כלפינו".
"מאידך, כדי לזקוף במעט את כבוד האומה ולהגביר במעט את הביטחון האישי של כל אחד מאזרחי המדינה שנפגע כתוצאה משחרור המחבלים ההמוני – אני מבקש ומציע שכבודו יוסיף בכתב החנינה, שחנינה זו מותנית בכך שלא ייחטף עוד שום אזרח או חייל ישראלי. חטיפתו של אזרח או חייל תבטל ותאיין את תוקף החנינה על כל המשמעות המשפטית שיש לכך", כתב דסברג.