עכשיו מותר לשאול לשם מה נפל יוני נתניהו

על היחס למשפחות השכולות במהלך העסקה כתב, "עם כל ההערכה לחיבוטי הנפש של ראש הממשלה וליד המחבקת ששלח למשפחות השכולות, צריך לומר את האמת. משרדו עשה השבוע מאמץ גדול לסמא את עיניהן ולא לספק להן מידע. פרסום רשימת 1027 המחבלים, שמות ערביים שנראים לעין ישראלית דומים מאד ולא אומרים לאף אחד מאיתנו כלום, הייתה יריקה בפרצופם שלהם, כמו של כל אזרחי ישראל. העובדה שעד לרגע זה לא נאותה המדינה לפרסם לצד רשימת המחבלים רשימה פשוטה ומתבקשת של הפיגועים שביצעו ושל שמותיהם של  569 הישראלים שאותם רצחו, היא לא פחות משערורייה. אם בנימין נתניהו גילה כזו מנהיגות כדי להחליט על העסקה, כפי שהעיד על עצמו, שיהיה אמיץ גם כדי לפרסם בצורה מסודרת את מחירה".

לסיום הזכיר את יחס התקשורת לעסקת ג'יבריל אז, "עלעלתי השבוע בעיתוני מאי 1985, ימי עסקת ג'יבריל. איזה הבדל. גם אז קודמו פדויי השבי בשמחה, כראוי, אלא שאז אי אפשר היה לפספס את התחושה החמוצה. המודאגת. אז לא היססה העיתונות לשאול שאלות. אז הכניעה נראתה כמו כניעה. כמעט שלא ניתן היה למצוא פובלציסטים שיסבירו שהתקפלות היא בכלל עוצמה. "זו מהלומה קשה למערכת המשפטית הישראלית", נכתב למחרת העסקה במאמר המערכת של 'מעריב', "ועם הבעיות שהיא מעוררת יהיה עלינו להתמודד עוד זמן רב. אם אין עוד בידי מדינת ישראל הכוח להבטיח שרוצח שפוט ירצה את עונשו עד תום, אם אחמד ג'יבריל הוא החורץ את דינם של רוצחים ולא בית המשפט שלפניו הם נשפטים, האם אנחנו עודנו מדינת חוק ומשפט?". לבלוג המלא לחץ כאן