המדינה הודיעה לבג"ץ, כי לדעתה הודעת המתמחים על הסכמתם להמשך ההידברות איננה בגדר הסכמה להצעת בג"ץ אלא בגדר סירוב.
המדינה טוענת, כי הדרך בה השיבו המתמחים להצעה מהווה למעשה הפיכה שלה ללא רלוונטית, בין השאר משום החריגה מהמתווה, התעלמות מהמציאות הקיימת ונסיון להפוך את ההידברות לאישית דבר שיהפוך אותה לבלתי אפשרית.
למרות זאת קובעת המדינה, כי "המדינה נכונה להמשיך ולהדבר לשם מציאת פתרון למשבר הקיים, ובלבד שיובהר כי ההסכם הקיבוצי שנחתם בין הר"י לבין המעסיקים הוא בגדר עובדה קיימת. עמדת המדינה היא כי שינוי המשכו או מסגרת עלותו של ההסכם לא יובילו לשיפור המצב הקיים במערכת הבריאות אלא להיפך מכך - הן יובילו לקריסת הישגי ההסכם, לאי שקט חמור יותר; דבר שיהיה לו השלכות רוחב פסולות לגבי הסכמים קיבוציים נוספים שנחתמו במגזר הציבורי".
המדינה אף דוחה את הצעת המתמחים למינוי מגשר, זאת מאחר ולטעמה "לא רק שלא קיים כל חוסר אמון בין נציגי המעסיקים לבין נציגיה המוסמכים של הר"י, אלא שהצעת העותרים היא למינוי מגשר מטעמם, תוך ניסיון ליתן להם מעמד עצמאי ונפרד מארגון העובדים היציג".