באירוע לא השתתף ראש הממשלה בנימין נתניהו בשל פטירת חמו, שמואל בן ארצי ז"ל, הבוקר. נתניהו הודיע לדליה רבין על שלא יוכל להופיע בטקס זמן קצר קודם לתחילתו. את נתניהו ייצג בטקס המשנה לראש הממשלה, השר משה יעלון.
בנאומו אמר נשיא המדינה פרס: “כמו לפני שש עשרה שנים, כן היום, אני חש את השבר העמוק, שפקד אומה שלמה, כאשר ליוותה את בחירה האהוב שנרצח למנוחת עולמים. בהיקבץ מלכים ונשיאים, בבכי חרישי של אמהות תחת צמרות האורן, דמעות תום ונרות רועדים, בידי צעירי ישראל”.
"הרוצח הנתעב היה יהודי. אלא שיהודי שרצח, הוא רוצח. הוא פושע שפשעו לא ישכח ולא יסלח. יצחק רבין כבש את לב עמו. כמנהיג אמין, נאמן למורשתו. יודע אדמתו, מגן לביטחונה ושוחר שלום. הוא היה ראש ממשלה שהליכותיו ממלכתיות. ומהלכיו חברתיים. מצביא לעת מלחמה, ומדינאי לעת שלום. קברניט של צדק חברתי. כמצביא הוא הביא ניצחון בגדוֹלה שבמלחמות ישראל, מלחמת ששת הימים. כמדינאי הוא חנך את ההסכם הראשון עם השכנה הפלשתינאית. ואת הסכם השלום עם השכנה מעבר לנהר, הממלכה ההאשמית”.
בדבריו ייחס הנשיא פרס לרבין וממשלתו גם זווית חברתית וקבע כי "ממשלת רבין הייתה ממשלת צדק חברתי. היא הועידה משאבים לצמצום פערים חברתיים. היא שינתה סדרי עדיפות לאומיים. היא שמרה על הביטחון. היא יצרה במו ידיה הזדמנויות לשלום”.
"במלחמה הוא ידע שהניצחון האמיתי יהא זה שיביא שלום. והאמין ששלום אמיתי יביא ביטחון. הוא ידע שישראל יסודה בהעדפתה המוסרית ועליה להימנע מלשלוט על עם אחר. וכמי שעמד עם יצחק – בשותפות ולפעמים במחלוקת, ראיתי את "מורשת רבין" בהתהוותה. יצחק ידע להבחין בצלילות בין הרפתקה מסוכנת לבין תעוזה פורצת-דרך. וידע לבחור באופציה הנכונה. הוא התעלה מעל חישובים פוליטיים או אישיים, ושקל באורך רוח את הדרך שתביא לתוצאה הרצויה למדינת ישראל. עמדו בו החוכמה להגביה עין לאופק הרחוק ולחצוב בסלעי המציאות המחוספסת כדי להביא שלום וצדק. יצחק היה ספקן עד ההכרעה, ונחוש לאחריה. קשה היה לשכנעו, אך משהשתכנע נעלמו הספקות והוחלפו בנחישות. קשיים לא הרתיעו אותו. ראיתיו גובר על קשיו הפנימיים, כאשר למשל נדרש ללחוץ ידי השותף הפלשתיני. משעשה זאת הוא לחש על אוזני: עכשיו תורך".
"בערב החתימה על הסכם אוסלו, נפלו תשעה מחיילינו בלבנון. צלצלתי לו ואמרתי: יצחק, נפלו תשעה מטובי בנינו, שמא נדחה את החתימה? הוא שתק לרגע והשיב: לא נדחה. נחתום. יצחק ידע שאסור שיגון ידחה שלום. באוסלו זכרנו עצתו של הרמב"ם שישנה אמת הכרחית. כלומר הכרח הוא דבר אמיתי. אמת זו אומרת שפשרה טריטוריאלית הכרחית כדי לשים קץ לשפיכות הדמים ולא עוד מלחמה. דרכו המדינית של יצחק רבין התקבלה והיא היום נחלת הרוב. פתרון שתי המדינות לשני העמים הוא אמת הכרחית. זו עמדת ממשלת ישראל. והיא נתמכת על ידי רוב אזרחי ישראל".
הנשיא פרס התייחס גם למציאות המדינית העכשווית ואמר: "אני מאמין שניתן לחדש את תהליך השלום עם הפלשתינאים שהתחיל בו יצחק. אני פונה מכאן להנהגה הפלשתינאית וממליץ לה לשוב לאלתר אל שולחן המשא ומתן הישיר כדי ליישב את חילוקי הדעות שנותרו. השלום לא יושג במסגרת האו"ם כי האו"ם לא יכול לספק עצמאות לפלשתינאים ובטחון לישראל. כל משא ומתן מתחיל מאי הסכמה ומטרתו ליצור הסכמה בסופו. כך היה גם בהסכם אוסלו. ביסוד הסכם זה עמד פתרון שתי המדינות לשני העמים ולראשונה בהיסטוריה ויתר מנהיג פלשתינאי בפומבי על גבולות 47' ועבר לגבולות 67' ובכך הוא ויתר על 22% מהשטח. הוקמה רשות פלשתינאית שהכירה בישראל והסירה מאיתנו את העול הכלכלי הכבד הכרוך בניהול המוסדות, השירותים והתשתיות של הפלשתינאים".
"ישראל יכלה אפוא להפנות את האמצעים שנחסכו לצרכים חברתיים בוערים. יצחק ביצע את אשר חלם עליו. שינוי סדר העדיפויות לטובת השכבות החלשות, לטובת הפריפריה המרוחקת. לטובת דו קיום בין יהודים לערבים. השלום עם ירדן שהיה תקוע בחדרי ההמתנה הוצא מהם והיה לשלום מלא. יצחק נרצח בפסגת הישגיו. אנו חייבים לשאול את עצמנו, האם עשינו די כדי שאסון כזה לא ישנה? חוששני שבְּפינות חשוכות, מֵעֵבֶר לקשת הדעות הלגיטימיות של החברה הישראלית, עדיין נובטים גידולי פרא המתנכלים לחוק והמתעמתים עם חיילי צה"ל המגינים עליו. אחדים מהם נתפסים אף למעשים מטורפים של השחתה, שריפה, וחילול מקומות קדושים. זוהי אלימות לשמה. חובתנו לאתר וּלבודד את האלימים ואת המזיקים. ולהביאם לדין כראוי".
פרס חתם את דבריו ואמר: "יצחק נולד בירושלים. לחם בירושלים. הנהיג מירושלים. ואל אדמת ירושלים שָׁב למנוחת עולם.לצידו לאה רעייתו - אישיות בפני עצמה. שמסירותה ואהבתה היו לו למָעוז וְלִמְקוֹר-כוח. ההיסטוריה תדע להוקיר את יצחק. כלוחם גדול. כמדינאי מציאותי. כאדם שידע לשנות סדר יום לאומי מפלה לסדר יום לאומי ראוי. נרכין ראש לזכרם של יצחק ולאה רבין בתודה, בכאב ובגעגועים".