בקשתו של ראיק סלים, תושב הכפר מוקיבלה בישראל, לקבל מעמד של פליט בקנדה נדחתה ע"י הרשויות בקנדה ואושרה ע"י בית המשפט ב-9 בנובמבר השנה. הפרשה החלה בתחילת שנות האלפיים.



סלים סיים בהצטיינות לימודי תיכון במגמת מחשבים ואלקטרוניקה, בחר שלא להתנדב לשירות בצה"ל או לשירות לאומי ועבד תקופה מסוימת בחברת היי טק. לטענתו, הוא הופלה לרעה והדבר בא לידי ביטוי באי קידומו לתפקיד ניהולי.



בשנת 2003 לאחר שחסך כסף החליט לנסות לממש את חלום ילדותו ללמוד טיס. בראיון לעיתון ערבי ישראלי סיפר סלים, כי הוא לא התקבל ללימודי טיס בישראל או ללימודי אווירוניקה משום שהוא ערבי. אשר על כן, הוא פנה לאקדמיה לטיסה בירדן. בתחילה קיבל תשובה שלילית, ולאחר שפנה שוב נענה ובתנאי שיעבור תחקיר במודיעין הירדני, שברר פרטים על עברו, נטיותיו הפוליטיות ויכולתו הפיננסית. באוקטובר 2003 הוא החל ללמוד טיס בירדן עם צוערים אחרים ממדינות ערב ולאחר שנה קיבל הסכמה של טיס מסחרי.



סלים פנה לחברות תעופה ישראליות וניסה לברר אם הן יהיו מוכנות להעסיק בשורותיהן טיס. לדבריו, הוא לא זכה לתשובה מחברות אלה. סלים פנה לחברות תעופה ערביות, אך אלה דחו אותו בגלל שהוא אזרח ישראלי. בראיון העיתונאי שנערך ביוני 2007 אמר סלים, כי בכוונתו לבדוק אפשרות לעבודה כטיס במדינות מערביות דוגמת ארה"ב ואוסטרליה.



הקשר הקנדי החל מספר שנים קודם לכן. סלים פנה לקונסוליה הקנדית בתל אביב והתעניין באפשרות לעבוד במונטריאול. פקיד ההגירה העריך, כי סיכוייו נמוכים כיוון שאינו יודע את השפה הצרפתית ובשל העובדה שלא צבר די שעות טיסה. לאור תשובה זו, טס סלים בשנת 2005 למונטריאול, השלים לימודי טיס שהקנו לו רישיון טיסה קנדי, צבר שעות טיסה ונרשם ללימודי השפה הצרפתית, אך לא השלימם.
 
בשנת 2007 הגיש סלים בקשה לקבלת מעמד של פליט בקנדה. בקשתו התבססה על שני טיעונים מרכזיים. האחת היותו "נרדף" ע"י שירותי המודיעין הישראליים והחשש לשלומו בגלל היותו טייס ערבי ישראלי, והדבר נחשב בישראל לאיום ביטחוני. לדבריו, ערביי ישראל נתונים לאפליה שיטתית בגלל היותה של המדינה יהודית, ערבים ישראלים אינם זוכים לשוויון בגלל העסקת יוצאי צבא וערבים מקופחים גם בדיור וזוכים לקללות אפילו במגרשי הכדורגל. הוא הביע חשש שבישראל מכינים נגדו "תיק" וחשד שהמודיעין הישראלי עוקב אחריו בקנדה. על מנת לחזק את טיעוניו, הוא ציין כי לפני טיסתו לקנדה בשנת 2007 הוא עבר תשאול בשה התעופה בן גוריון אשר התמקד בהכשרתו כטייס וברקעו האישי.



רשויות ההגירה שבדקו את טענותיו של סלים הסכימו אומנם עם האפשרות שהוא היה נתון לאפליה בישראל, אבל לא היה בכך כדי להגיע לכלל "רדיפה" פוליטית המצדיקה הגנה של קנדה. בהחלטה צוין, כי למרות טענותיו, זכויותיו הבסיסיות ללימודים, להשתכרות, לתנועה ולחופש הביטוי נשמרו ע"י ישראל, שהינה מדינה דמוקרטית המכבדת את זכויות אזרחיה. גם לא נמצא פגם בתשאולו בשדה התעופה בן גוריון לאחר שהייה של שמונה חודשים בקנדה.
 
מעבר לכך, צוין כי בראיון עיתונאי שנערך עימו בשנת 2005, חזר וטען סלים כי אין לו כל בעיות בישראל וכי הגיע לקנדה רק לבקר חבר. אותו חבר סיפר לרשויות ההגירה, כי סלים גילה עניין בהגשת בקשה לקבלת מעמד של פליט ותכנן להיפגש עם עורך דין בנושא זה.



השופט אישר כאמור את החלטת רשויות ההגירה שדחו את בקשתו של סלים לקבל מעמד של פליט. הוא ציין, קיימת אכיפה נגד ביטויי גזענות ואפליה נגד ערבים והביא לדוגמה מקרים בהם חברת אל על חויבה לשלם פיצויים לנוסעים ערבים ישראלים שהושפלו בבדיקה ביטחונית והורשעה בהפליה גזענית נגד עובדים ממוצא ערבי. עוד טען השופט, כי סלים ניסה ליצור רושם שדרכו נחסמה מלכתחילה לקבלת מעמד תושב קבע ולכן פנה בערוץ של הפליט, ואולם, הדגיש השופט, הוא מעולם לא הגיש בקשה לתושבות קבע.