ערן רולס התחנך בשומר הצעיר בקרית חיים "היהדות הייתה בעינינו לאום ולא דת" הוא מספר בהחלטיות. "חוץ מקרית שמואל בה חיים כמה דתיים בהסתגרות מוחלטת, הקריות הן מאוד חילוניות.האנשים שהגיעו לגור שם עלו בעליה החמישית והשישית עם ציונות מאוד סוציאליסטית של תנועת העבודה ולתוך האווירה הזו גדלנו. לא היה קשר עם המשפחות הדתיות שבקריות, לא היה מקובל ככול שאני זוכר להזמין משפחה חילונית לסוכה או לסעודת שבת, ולצערי כך זה עד היום. אך בעבר היינו "אנטי יהדות" והם היו מאוימים מאיתנו, בצבא אני וחברי שמנו לנו למטרה לערער את האמונה של החיילים הדתיים שבאנו איתם במגע, היינו מתווכחים איתם שעות".
ואיפה אתה נמצא היום?
היום אני מגדיר את עצמי כאחד מהשגרירים של "דור הכיפות השקופות" - אנשים שהתיידדו עם היהדות וגילו את היופי שבה – וזה לא היה מובן מאליו – זה לקח לי תהליך של שנים.באופן כללי אני מתנגד למילה "חילוני" המבטאת התנשאות של הציבור הדתי, כי זה לא שמי שיש לו כיפה - מייצג את ה"קודש" ומי שאין לו - מייצג את ה"חול". זה מורכב יותר מצד אחד אני נוסע בשבת אך מאידך היום אני מניח תפילין ומשתדל לקיים כמה שיותר מצוות מלבד זה אני מגיע להתפלל בבית הכנסת בשישי-שבת, וכבר הענקתי לפחות 20 זוגות תפילין לאנשים שלא היה להם, והכנסתי לא מזמן ספר תורה ביישוב בו אני גר, "רמות השבים".
איך קרה השינוי?
קודם כל נחשפתי ליהדות דרך המשפחה של אשתי שבאה ממשפחה תימנית מסורתית. אך בעיקר נחשפתי ליהדות דרך אנשים דתיים שפתחו בפני את הבית שלהם ואת הסוכה שלהם וחשפו בפני את עולמם. וכך אני זכיתי למה שרוב הציבור הכללי לא זכה. - להתארח בבית של משפחה דתית, לראות מה זו ארוחת שבת, שירי שבת, קידוש, ברכת המזון. אתה מגלה שזה לא מאיים, ולהפך – שזה נעים.
מדוע לדעתך כל כך הרבה שנים אף אדם מהעולם הדתי לא פתח בפניך את הדלת אל היהדות?
קודם ביישנות- מה יגידו ״החברים החילונים - שאנחנו מנסים להחזיר בתשובה״ שטויות במיץ. בנוסף, לציבור הדתי יש הרגלים מגונים מהעבר – היהודים חיו כל השנים ב"שטייטל" וזה המשך של החיים בגלות - הם מספרים שהם צריכים את המקווה שלהם ואת בית הכנסת שלהם, ואת ה"בני עקיבא" שלהם ובפועל יוצא שהם חיים להם אחד בתוך השני.
יש לי המון חברים מציבור הכיפות הסרוגות, הם עובדים איתנו ונמצאים איתנו בהוויה העסקית, אך ברגע ששעות העבודה הסתיימו - הם מתכנסים בתוך הקהילה שלהם ולא נותנים מקום לדריסת רגל של אנשים מהציבור הכללי. בוודאי כך הדבר אצל מי שגר בהתיישבות בשומרון וכדו', אך גם ביישובים העירוניים הבורגניים של הציבור הדתי לאומי -גבעת שמואל וכפר גנים. מקומות אלו הפכו להיות "שטייטל" אחד גדול. הם יצאו מבני ברק והקימו להם את 'בני ברק של הכיפות הסרוגות'. במקום לצאת ולהתערות בתוך החברה ולהביא לעם ישראל את בשורת ה' ומסורת ישראל.
אני מאמין שאנו נמצאים בפתחה של הגאולה. יש את כל הסימנים לכך. ואני מצפה מכל חובש כיפה שייקח על עצמו שליחות - מצווה קטנה ולא יחכה שרק הרבנים יפעלו בעניין. אני מצפה ממשפחות דתיות לאומיות להזמין חברים מהשכונה או מהעבודה שאינם דתיים לארוחות שבת, להדלקת נרות, לסוכה, לבית הכנסת. אני מצפה שכשנכנס יהודי שאינו מבין לבית הכנסת הוא יתקבל על-ידי הציבור במאור פנים ובחמימות - וגם אם הטלפון שלו בטעות צלצל- זה לא יקרה שוב. השליחות צריכה להיות של כל משפחה דתית רק כך נביא את הגאולה לעם ישראל.
היום המצב נורא, שבר עצום בציונות הדתית ואני אתן לך דוגמא, יצא לי להרצות בפני קהילה בורגנית בפתח-תקוווה של בני גילי, בני 40-50, שאלתי אותם למי מהילדים שלכם יש חברים לא דתיים? מי מכם הזמין פעם משפחה שאינה דתית לארוחת שבת אצלו בבית –מכל הציבור אף אחד לא הרים את היד. אני לא מדבר כרגע על משפחה דתית בהתנחלות, אני מדבר על פ"ת! אמרתי להם: תגידו לי אתם לא מתביישים?! איפה הנוער החלוצי שרץ על הגבעות פעם כשהוא מלא באידיאליזם עם הציציות בחוץ ועם הסנדלים.. מה נשאר ממנו? בטח חלקכם גם היה מאותו הנוער – ומה נשאר מכם?!
אני חושב שהציונות הדתית איבדה מזמן את דרכה ואני מדבר באהבה רבה אליה, אני חושב שיש לה תפקיד היסטורי בעם ישראל שהיא לא ממלאת אותו. היא בעצם צריכה להיות הדבק שמחבר את החברה הישראלית יחד, והדבק שמנגיש את היהדות לציבור הכללי ואת הציבור הכללי ליהדות.
האם לדעתך זו משימה ריאלית?
בוודאי. כי לציבור הכללי יש היום הרבה סימפטיה לדרך העולם שמשלבת תורה ועבודה וכמיהה למסורת ומורשת יהודית, אז הפוטנציאל הוא גדול מאוד. אך במקום לממש אותו, בניו של הציבור הדתי הפכו להיות "דתיי מחמד", הם באים לעבודה וחוזרים הביתה כלעומת שבאו, במקום לקחת את השליחות ולקרב את היהדות ולהנגיש אותה לחברים בעבודה. אמנם לא כולם מסוגלים לעמוד מול קהל ולדרוש אבל אפשר לדוגמא בהרמת כוסית לראש השנה להזמין את כולם ולומר כמה מילים על ראש השנה או פשוט להזמין אליך הביתה לארוחת שבת וכדומה.הציבור הדתי לאומי חייב היום להתחיל להנגיש את היהדות לציבור הכללי אחרת על מה יגדלו ילדינו? מה יקשור אותם לארץ? – כוכב נולד? האח הגדול? הישרדות?
איזו גישה הציבור הדתי לאומי צריך לפתח כלפי הציבור הכללי?
קודם כל נקודה חשובה ובסיסית היא שאסור לציבור הדתי להתנשאות מעל הציבור הכללי. אסור לו לחשוב שהוא האתרוג בארבעת המינים ואם מישהו יבא וירגיש מתנשא מעל הציבור הכללי - גמרנו את הסיפור. לא אחד שהוא שומר שבת יותר טוב ממי שלא שומר. בסופו של דבר אלוקים לא נמצא בכיס של הציבור הדתי, ואסור לאדם לחשוב שהוא בן אדם יותר טוב מהשני אך מה שכן - בתחום התורה אכן יש לו מה לתת – מה שהשני לא זכה ללמוד.אך יחד עם זה יש גם לו מה ללמוד מהשני.
ישנה טענה של פחד להתקרב לציבור הכללי משום שקרבה זו עלולה לפגוע בחינוך הילדים, מה דעתך?
הרבה חברים שלי טוענים כך שהם מפחדים שהילדים שלהם יחזרו בשאלה ולכן הם לא "מערבבים" אך אני קראתי מחקר בארה"ב - ביהדות אמריקה, שהציבור - שהילדים שלו הכי פחות חוזרים בשאלה מכל הזרמים ביהדות אמריקה - זה חב"ד. דווקא בקרב אלו שנשלחים למקומות נידחים שאין שם דתיים. ולמה? כי הם גדלים לתוך שליחות, כמונו בשומר הצעיר שהשליחות שלנו הייתה מגיל 10 לצאת ולהתיישב בקיבוצים בגליל, בערבה ובנגב. ולכן לא צריך לפחד – נהפוך הוא – משפחה דתית לאומית שתיקח את השליחות ותכניס אותה לביתה - הסיכוי שילדיה שיקחו על עצמם את השליחות - יחזרו בשאלה הוא הרבה פחות ממשפחה שמסתגרת ב"שטייטל" שלה.
ומה עם הפחד שההזמנה תתפרש ככפייה דתית של החזרה בתשובה?
זו מחשבה ממש לא נכונה. זה בדיוק העניין, היום, ואני אומר לך את זה בתור בן-אדם שגדל בציבור הכי אנטי דתי והכי אטאיסטי שהיה בזמנו, היום אין את האנטגוניזם ליהדות במיינסטרים של החברה הישראלית. נהפוך הוא – היום אנשים כמהים ליהדות, הם רוצים להתקרב והם אומרים זאת בגלוי.העם היום נמצא במצב שהתפנה עולם ערכי שלם של הציונות החילונית שטיפח אנשים מדהימים שמחזיקים את החברה הישראלית היום, ואותו ציבור רואה שחסר לו את הצד הערכי האידיאולוגי והיום הוא מוכן ומחכה ומצפה שהיהדות תיכנס ותמלא את המקום הזה. וזה בגלוי – כל-אחד בדרך שלו. והציונות הדתית צריכה לגדל את השגרירים, השליחים, שלצד ההתיישבות בכל חלקי הארץ יתיישבו עכשיו ויתנחלו בלבבות.