שופט בית משפט השלום בירושלים, אמנון דראל, דחה תביעת פיצויים שהגישו בני משפחתו של נהג מונית מג'נין, אשר נהרג בשנת 2002 במהלך מבצע "חומת מגן" מאש חיילי צה"ל.
האירוע התרחש ב-5 באוקטובר 2002 בזמן שהנהג, תאופיק חמארשה, חזר לביתו בתום יום עבודה מכיוון אזור התעשייה בג'נין. בתביעה שהגיש עזבונו של חמארשה נטען כי הכביש היה חסום על ידי רכב צבאי, טנק או נגמ"ש, ולכן הוא הדליק את האור בתוך האוטו ואת אורות החירום וסטה לצדו הימני של הכביש. לטענתם, מבלי שניתנה כל אזהרה נורתה לעברו אש כבדה מכיוון הרכב הצבאי וירייה אחת פרצה לתוך המונית דרך השמשה הקדמית, חדרה לראשו וגרמה למותו.
המדינה, באמצעות עו"ד אריאל אררט מפרקליטות מחוז ת"א, טענה בתגובה כי באותו הערב הוטל עוצר בעיר וכוחות הביטחון ביצעו פטרול לשם אכיפתו. לפתע הבחין הכוח במונית פלסטינית שנוסעת לכיוונם של החיילים, ועל-אף האזהרות שניתנו לנהג, הוא לא שעה לאזהרות, התעלם מהן והמשיך בנסיעה לכיוון הכוח. המדינה עוד ציינה כי היה לחיילים יסוד סביר ביותר להניח כי המונית היתה מכונית תופת, וכי המנוח ביקש לסכן את חייהם. משום כך נאלצו החיילים בלית ברירה לירות לעבר הרכב.
הפרקליטות ציינה בפני בית המשפט כי מדובר בפעולה מלחמתית ולכן לא אין למדינה אחריות לנזקים שנגרמו למנוח ולמשפחתו. יתרה מכך, גם אם בדיעבד התברר כי הירי לעבר המונית היה טעות הרי שאין לראות בכך מעשה רשלני.
לבסוף קיבל בית המשפט את עמדת המדינה לפיה, יש להגדיר את הפעולה שבגדרה ירה הכוח ופגע במנוח כפעולה מלחמתית. הכוח הצבאי במקרה הזה יצא למשימה לאיתור מכונית תופת בציר מועד לפורענות, בעקבות התרעה ברורה על סיכון כזה. "מתוך הראיות עולה כי הכוח עמד בסכנת חיים ממשית מבחינתו", כתב השופט בהחלטתו.
כמו כן, נקבע כי גם אם נפלה טעות בפעולת החיילים הרי שלא מדובר בהתרשלות בנסיבות העניין, מכיוון שהחלטת המפקד לבצע ירי שכזה, בתנאים שנוצרו, הם בתחום שיקול הדעת המבצעי. ביהמ"ש קיבל את טענות המדינה כי אין לבחון את שיקול הדעת של חיילים בעת לחימה 'בתנאי מעבדה' ויש להשאיר להם מרחב מתאים, בהתאם לנסיבות הרלוונטיות.