עורכי החדשות במצוקה. גלעד שליט כבר בבית, קצב כבר בכלא, נתניהו מתמהמה עם התקיפה באיראן ואפילו החמאס בעזה לא מצליח לגרום לצה"ל לצאת למבצע רחב היקף. קשה, קשה מאוד אפילו למלא מהדורות, שעה שלמה של חדשות, עם מהדורה שלפני ומהדורה שאחרי ואפילו מהדורת חצות. מה עושים? ממציאים. מישהו זוכר את המחאה החברתית? מישהו יכול להגיד מאיפה השמות דפני ליף וסתיו שפיר מוכרים לו?
המתכון הוא פשוט. קח בעיה אמיתית, כזו שלא חל בה שום שינוי משמעותי בעשור שעבר ולא יחול בה שום שינוי משמעותי בעשור הבא. הוסף לה ראש אופוזיציה נרגנת, ראש ממשלה פחדן, כמה עורכי מהדורות משועממים וכמה צעירים נלהבים, והרי לך מתכון לחגיגה תקשורתית באורך מקסימלי של ארבעה שבועות וחצי.
טיפשות של מג"ד בבה"ד 1, בדיחה לא מוצלחת של רמטכ"ל ושר ביטחון, וצעירה נחמדה שהפכה פתאום לרוזה פארקס הישראלית, וכבר הסיפור אפוי היטב ומוכן להגשה בפתח המהדורות המרכזיות. מישהו יכול להזכיר לי מי היה זה שדרש למנוע מנשים לשיר בצה"ל? אין מישהו כזה ולא לחינם, איש מעולם לא התנגד לשירת נשים בצה"ל. כל הדיון נסב בכלל סביב כפיית צוערים דתיים לשמוע את אותן הנשים השרות. הדרת נשים מפרסומות בירושלים? תפנו בבקשה למשטרה. עד שהמשטרה לא תוכל לספק הגנה סבירה לאוטובוסים ולתחנות שעליהם מודבקות מודעות עם פרצופים נשיים אין טעם לבוא בטענות לחברת הפרסום שבסך הכל מנסה להגן על רכושה. הדרת נשים בבתי עלמין? הנה סוגיה באמת ראויה, שצריכה וחייבת לקבל את הבמה הראויה, ואילו לא היתה מעורבבת עם שלל שטויות בלתי קשורות אולי היתה זוכה אפילו לגיבויין של דמויות רבניות משמעותיות יותר.
נו, אם זה כל כך זמני וקצר מועד מה הנזק הגדול? מתברר שאירועים תקשורתיים מעין אלו משקלם מועט אך נזקם מרובה. החברה החרדית עוברת תהליכי השתלבות משמעותיים מאוד במהלך העשור האחרון, החל בהשתלבות מסוימת בצבא ובשירות אזרחי והמשך בהשתלבות משמעותית אף יותר בלימודים אקדמיים ובשוק העבודה. אולם, מתברר שכאשר צעקו על החרדים במשך שנים, "צאו לעבוד", הכוונה לא היתה "תישארו חרדים אבל צאו לעבוד", אלא צאו לעבוד ותהפכו להיות כמונו.שיחות רבות עם חרדים, בוגרי הכשרות מקצועיות ולימודים אקדמיים, מגלות שקשה דרכו של החרדי להשתלבות בשוק העבודה. החשש מפני הלא ידוע, מפני הלבוש, הזקן ואורחות החיים, מונע מחרדים רבים את הקבלה לעבודות בהם חשקו. לא חרדי אחד ולא שניים נתקלו במהלך ראיון עבודה בשאלה האם הזקן או הפאות אכן כל כך נחוצים, אולי אפשר לוותר או לפחות לקצר.
אירועים תקשורתיים כדוגמת זה אותו אנו חווים בשבועיים האחרונים, מעצימים את חששות השווא של החילוני הממוצע מהשתלבותם של חרדים. שואל את עצמו בעל העסק, "אם אני אקבל חרדי לעבודה, אולי הוא ידיר את עובדותי או את לקוחותי הנשים". מי שהמידע אותו הוא מקבל על העולם החרדי שאוב מצילומי מאה שערים במהדורות החדשות, תוהה האם העובד החרדי שקיבל לעבודה לא מעורב בלילה בתגרות אלימות בתוככי השכונה הירושלמית. לאותו מעביד פוטנציאלי אין מושג על כך שמאה שערים רחוקה מהווי חייו של המועמד החרדי לעבודה כמעט כמו שהיא רחוקה מהווי חייו שלו.
העיסוק התקשורתי האיזוטרי בחברה החרדית, אשר יוצר תמונה מעוותת של הנעשה בתוכה, הוא החסם הקשה ביותר על השתלבותה במסגרות החיים הישראליות. לעיתים נדמה שבמכוון או שלא במכוון, יש מי שרוצה דווקא בהיבדלות החרדית, ומפחד מאוד מההשתלבות בה הוא דוגל לכאורה.