הנה דברי לין: "מדובר בפריצת דרך תפיסתית לכיוון של תחרות במשק. עד כה משרד התמ"ת תמך במהלכיו בתעשיינים ולא באינטרס של הצרכן. עכשיו הצרכן נהיה חשוב והמדינה מובילה מהלכים שייטיבו עם התחרות המקומית. צריך לבטל לחלוטין את מכסי המגן ולא להסתפק בהורדה חלקית שלהם. לדעתי ועדת קדמי נוקטת בקו מתון מידי והדרגתי מידי". לין פשוט מוציא לי את המילים מהפה. כל הכבוד לו!
לין ממשיך ומסמן את היריב: החקלאים. הנה המשך דבריו: "המשק הישראלי נחשף ליבוא כבר לפני זמן רב, זולת בשוק המזון, ואין סיבה ששוק זה לא ייכנס לתחרות כמו כל שאר השווקים. ברגע שתהיה הפחתה במכסים, כל הצרכנים ירגישו בה". בנוגע להיטלים על התוצרת החקלאית, הוא תוקף: מדובר בהיטלים בשיעורים מטורפים של עד 300% על עגבניות ועד 240% על תפוחי אדמה. זה הרי לא שפוי בעליל, והכל כדי להגן על חקלאים." פה הוא מוסיף משפט ואני בנקודה הזאת מסתייג מדבריו: "מוטב לפעול בנושא כדי להוריד את רמת היטלי ההגנה לכ- 50% באופן אחיד על כל התוצרת החקלאית ואז היבוא המתחרה יוכל להיות הגיוני יותר". במאמר מוסגר, ההיטלים האלו מסבירים את האיכות הירודה יחסית של הסחורה, מלבד המחיר המופקע.
בכל אופן, אני אמנם מבין את זה שאוריאל לין מכוון למשהו ריאלי שיש לו סיכוי להתבצע במציאות ומתחשב בכח של הלובי החקלאי כדי לסמן מטרה ברת-ביצוע, אבל ברור שהמטרה חייבת להיות ביטול מוחלט ומהיר של כל מכסי המגן על כל המוצרים והשרותים במשק, כולל מוצרי החקלאות. ניתן אולי, בתור פשרה, לפרוס את ביטול מכסי המגן על פני שנתיים או שלוש על מנת לתת זמן ליצרנים המקומיים להתאקלם למציאות החדשה, אבל בשום פנים ואופן לא יותר מזה. בפיצוי ליצרנים להגברת התחרות, אני מציע במקום ההגנה לבטל את מס החברות, שיאפשר להם להוריד עלויות ולהוריד מחירים בלי לפגוע ברווחים שלהם ולשמור על התעשייה המקומית וכן ייטיב עם הצרכן גם כן שיהנה ממוצרים זולים יותר.
אז כאמור, אין ההמלצות מושלמות, רחוק מזה. עדיין, לפי ההמצלות, רמת ההגנה על המוצרים המיוצרים בארץ גבוהה מידי. עדיין, לפי ההמלצות, ההגנה על בשר בקר טרי תהיה 90%, שיעור מטורף לכל הדעות, שמקשה על הצרכן הישראלי לרכוש בשר ומונע את התענוג הזה מרבים מהיהודים הטובים והכשרים שהיו רוצים לצרוך בשר לשבת, למשל. אבל איזו חוצפה מצד הציבור הישראלי לרצות לאכול בשבת "בשר ודגים", לא כן?
ויחד עם זאת, צריך גם לדעת לפרגן. כתוצאה מהמחאה החברתית, ירד האסימון להרבה אנשים. אם כל הבעייתיות של המחאה בפתרונות שניתנו לכל מיני בעיות, בעיית יוקר המחיה צפה, בפעם הראשונה. נמאס לאנשים לשלם הון תועפות כדי לקנות מוצרי צריכה והמסר הזה מתחיל לחלחל לפוליטיקאים ולפקידים, שמתחילים להתיישר וליישם את התובנה הבסיסית של מדעי הכלכלה: האינטרס של הצרכנים קודם לאינטרס של היצרנים.
דיברנו כבר לא מעט על התובנה הפשוטה הזאת, שהכלכלן הצפרתי מהמאה ה-19 פרדריק בסטיאט סיכם במשפט מנצח אחד ארבעה ימים לפני פטירתו בשנת 1850:
"טפל בכל הנושאים הכלכליים מנקודת המבט של הצרכן, משום שהאינטרס של הצרכן הוא האינטרס של המין האנושי".
צריך להמשיך ללחוץ לכיוון הזה ולהטיף וכפי שעיננו רואות, סוף האמת לנצח, מה שיביא לשגשוג למדינת ישראל ולאזרחיה.