לא בבית ספרנו? טלפון סלולארי
לא בבית ספרנו? טלפון סלולאריפלאש 90

מזה חודש אני זוכה לקבל פעמיים בשבוע מכתבי אהבה מחברת הביטוח שלי.

על אף  הנטייה הטבעית המולדת שלי להזניח עניינים כגון אלו לחלוטין, המכתבים לא פוסקים מלהגיע ובאחרון הופיעו גם איומים מרומזים.

נשברתי. לבשתי ז'קט מחויט לרגל המאורע, הצטיידתי בעט, דף, וליתר בטחון גם ת.ז ומספר חשבון בנק.

חייגתי והמתנתי בסבלנות לנציג שירות כשאני זוכה בינתיים לשמוע שיעור היסטוריה על חברת הביטוח, כמה אחוז רופאים הם מבטחים וכמה כדאי להיות לקוחות שלהם.

חייכתי בהנאה. תמיד ידעתי שעשיתי בחירה נכונה.

כשהעובדות ההיסטוריות החלו שוב להישמע התחלתי לנמנם.

התעוררתי לקול צלילי המוסיקה והלחנתי להם בכישרון רב קול שני ופזמון.

כשסיימתי לרקוד וואלס יחידני ולהמציא גרסת ראפ מתקדמת לסינגל המתנגן מתוך הפומית ,הבטתי בשעון בבהלה ובכלים הרבים שקרקשו בכיור והתחננו למלקחת הגונה.

את יודעת מה? דיברתי אל חברת הביטוח שלי: בואי נעשה תחרות:

אם אני גומרת את הכלים לפני שאת עונה 1:0 לטובתי.

אם את עונה לפני – את המנצחת.

בזריזות ששמורה איתי מתחרויות כיתה א' התחלתי לסבן את הכלים.

 צ'יק צ'ק הכיור הבשרי מתרוקן, אני מקלחת גם את החלבי ואפילו מספיקה להעביר אקונומיקה כשסוף סוף  נשמע קול אנושי מעבר לקו:

ביטוח שלום מדברת סיוון במה אוכל לעזור?

ניצחתי אותך! שאגתי לפומית הטלפון.

סליחה? טעות!

טעות? מה פתאום טעות?ניצחון מוחץ! אפילו אקונומיקה הספקתי!

צליל ניתוק מבהיר לחרדתי שהקו נותק.

אני נזכרת במטרת השיחה ונתקפת בייאוש קל אך מתעודדת מייד כשאני מזהה את ערימות הכביסה מנופפות לי לבוא.

אני נוטלת את הטלפון בחיוך, מחייגת לביטוח ושואלת: סיבוב שני?

מאז פתחתי אולימפיאדה בבית.

ההספקים שלי עלו פלאים אני מנצחת את כל העולם ובעיקר מנצחת את מידת החלמנות שלי.

אני מתחרה במיקרוגל – עד שיפשיר (ומעבירה ניגוב על ידיות הארונות במטבח).

בקומקום – שירתח (ארבע כריכים , קופסת ירקות חתוכים).

בדן מרגלית – עד שיסיים את תשדיר החדשות (תפירת שני כפתורים לחולצת העזר).

ובפיצי שלי עד שיפקח את עניו ויישא את קולו. (בד"כ הוא מנצח).

 

בתשע בערב אני סוגרת את האולימפיאדה.

 הילדים נמים והשקט שובה אותי לתוך קסמיו.

עם המתחרים שלי אני עדיין שומרת על יחסים טובים.

הקומקום מחמם לי מים לכוס קפה אדירה, המיקרוגל מחמם עוגה שוקולדית במיוחד.

בטלפון אני משוחחת שיחה אין סופית עם חברה, ודן מרגלית מפנה את מקומו לשיר אהוב נוסטלגי.

אנחנו כולנו נחים, צוברים כוחות לשלל המשימות האין סופיות מחר.

בראשם כמובן סידורים דחופים  בחברת הביטוח.

[email protected]