שופט בית משפט השלום בחיפה, אייל דורון, קיבל תביעה של משרד תיווך בזכרון יעקב נגד מקומון המופץ בעיר, וקבע כי העיתון הוציא לשון הרע על משרד התיווך.
השופט חייב את החברה המוציאה לאור את העיתון, את עורך העיתון המשמש אף כמנהלו וככתב ראשי בו ואת כתב העיתון, לשלם לה ביחד ולחוד סך של 30,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000.
השופט קבע, כי המקומון פרסם כלפי משרד התיווך טענות שאינן אמת, בכוונה לפגוע בו, טענות היכולות לקומם את ציבור קוראי העיתון, המהווים גם את לקוחותיו הפוטנציאליים של המשרד.
בחודש אוקטובר 2009 פורסמה במקומון כתבה שכותרתה: "גפן אשם במתח הגבוה..." . השופט דורון ציין, כי הכתבה מייחסת למשרד שותפות עם עיתון מקומי אחר, המפרסם את מודעות המועצה ונהנה מתקציב הפרסום שלה.
בנוסף, המשרד הוצג בכתבה כמי שעושה יד אחת עם המועצה והעומד בראשה כדי לפעול כנגד האינטרס של תושבי המועצה בקשר לסוגיית קו המתח הגבוה, באמצעות פרסום מודעות המועצה בכתב עת בו הוא שותף כביכול, כאשר את התשלום על פרסומים אלה הוא מקבל מכספי המסים שמשלמים אותם תושבים שהפעולה מופנית כנגדם.
השופט הבהיר, כי הרושם הנוצר אצל הקורא הסביר הוא שלילי וכי הדברים המיוחסים למשרד בכתבה יש בהם כדי לעורר אנטגוניזם בקרב כל קורא סביר, ובפרט בקרב תושבי זכרון יעקב.
השופט דורון קבע כי הטענות המיוחסות למשרד עלולות לעשות אותו מטרה לשנאה או לבוז בעיני קוראי העיתון. יתרה מכך; הן עלולות לפגוע במשלח ידו, בהיותו משרד תיווך שעיסוקו העיקרי מתן שירותים לתושבי זכרון יעקב והסביבה. תושבי זכרון יעקב והסביבה עלולים שלא להתקשר עם המשרד למתן שירותי תיווך לאור האופן בו הוא מצטייר בכתבה, כפועל לרעת התושבים ועל חשבונם וכי בחינה אובייקטיבית של הפרסום בעיני קורא סביר, מעלה אפוא בבירור כי יש בפרסום משום לשון הרע.
עוד קבע השופט כי בחינת מצב הדברים העובדתי כפי העולה מתצהירי הצדדים, מעלה כי הטענות המיוחסות לתובעת בפרסום - אינן אמת. משכך, לא מתקיימת הגנת אמת הפרסום. עוד קבע השופט כי הנתבעים לא הראו כי פעלו בתום לב, תנאי הכרחי לתחולת הגנת תום הלב ונסיבות העניין אף מעלות למעשה מסקנה הפוכה, לפיה הנתבעים פעלו בחוסר תום לב ומשכך לא עומדות לנתבעים הגנות תום הלב.
עוד הבהיר השופט כי ההתנהגות של הנתבעים לפני הפרסום, באי בדיקת העובדות לאשורן ובאי קבלת תגובת התובעת, כמו גם פרסום "הבהרה" בצורה מתחכמת ובלתי ברורה, ללא כל התנצלות כלפי התובעת ותיקון הטעון תיקון, מעידים אף הם על כוונת הנתבעים לפגוע. וכן לאורך כל ההליך בתיק זה, לרבות בסיכומיהם, המשיכו הנתבעים להשתמש בשפה צינית ופוגענית, דבקו בעמדתם בדבר היות הפרסום נכון, אף שידוע להם מצב הדברים לאשורו. משכך קבע השופט כי פרסום הכתבה נעשה מתוך כוונה לפגוע ובאחריות לפרסום הכתבה נושאים כל הנתבעים: המוציא לאור "גפן 79 בע"מ", העורך והכתב.