תושבת כרמי צור שבגוש עציון, זהבה וייס, נקלעה שלשום (ג) למתקפה מתוכננת ומתעודת של זריקת אבנים על רכבה בכביש 60 סמוך לבית אומר.
בשיחה עם ערוץ 7 מספר בעלה, אברהם וייס, כי אשתו עברה אירוע קשה בעת שחזרה מעבודתה בבית הספר באפרת, ולמזלה רכבה היה ממוגן מאבנים דבר שהציל את חייה.
במכתב ששלחה לערוץ 7 מספרת וייס על מארב האבנים, "כאשר התקרבתי לתחנת הדלק בבית אומר (מקום שמצריך תמיד תשומת לב בנהיגה, כי מוניות עוצרות, עוקפות, מתפרצים לכביש מכיוון הכפר) ראיתי אדם חוצה את הכביש בריצה מצד ימין של הכביש לצידו השמאלי. בהתחלה חשבתי שזהו חייל עם רובה שלוף, והאטתי יותר בניסיון להבין מה קורה, כאשר אני שמה לב שבימין הדרך יש התקהלות של עשרות אנשים (צעירים ומבוגרים, לא ילדים או נוער!)".
וייס מספרת שהצלמים שיתפו פעולה עם המארב, "די מהר קלטתי שהאיש אינו חייל אלא צלם וה"רובה" אינו אלא מצלמה, והצלם "משפר עמדות" כדי לקבל זווית טובה יותר על המתקפה שעומדת להתבצע. בצד שמאל היו לפחות עוד 2 צלמים ב"היכון". בהקשר זה חשוב להדגיש כי לא הייתי המכונית הראשונה שנרגמה שם במהלך הפיגוע, והצלמים ידעו היטב מה עומד להתרחש, ולא שקלו להזעיק עזרה. שום נוכחות צבאית או משטרתית לא נצפתה בשטח הצומת".
"ידעתי כי אין לי כל ברירה אלא להמשיך בנסיעה ורק לא לעצור ולא לתת להם לחסום את הנתיב שלי. זה מה שעמד לי בראש עד שהגעתי ליישוב-רק לנסוע ולא להיתקע על הכביש. היה קשה לעבור בכביש, הפורעים עמדו ממש על הכביש והטיחו אבנים מטווח אפסי. הם יכלו בקלות לראות שבמכונית שתי נשים צעירות וחסרות הגנה. חטפנו עוד ועוד אבנים, שדה הראיה שלי נחסם ע"י השברים בשמשה, ואני פשוט התרכזתי בלנסוע משם כמה שיותר מהר. עדיין לא עיכלתי כמה מסוכן היה מצבינו. (גם עכשיו קשה לי להפנים זאת)" סיפרה וייס.
"רק כשהגעתי ליישוב שמתי לב שכל פנים הרכב מכוסה ברסיסי זכוכית, כולל אותי, את כסא הבטיחות, את הספסל האחורי-פשוט הכל. אז גם שמתי לב שהיו פגיעות נוספות בצד הרכב (לא מעטות). לפי הערכתי פגעו ברכב יותר משמונה אבנים ובלוקים.
זריקות האבנים נמשכו גם אחרי שנסעתי משם, עוד כמה דקות יקרות והרבה שמשות מנופצות, והרבה טראומות נפשיות.
אחר כך באה ההתמודדות לספר לילדים באופן רגוע, בלי להלחיץ אותם, ולהכין אותם כדי שלא יילחצו משיחות המבוגרים שעלולות להגיע לאזניהם".
וייס אומרת שגם זריקת אבנים היא נסיון לרצוח, "זו הפעם הראשונה שאני חווה ארוע קשה כל כך (ומתפללת שגם האחרונה), ואנחנו גרים בכרמי צור, כבר שמונה וחצי שנים. אולם אני יודעת בוודאות ומכלי ראשון, שיידויי אבנים מתבצעים כל הזמן, ובמיוחד על כביש 60 בין צומת הגוש לחלחול. הסעת הילדים של הבן שלי בכיתה א' כבר הספיקה לחטוף גם היא אבנים. כמו כן, יש לשים לב לעובדה שהמחבלים, שהיו בעיצומו של ניסיון רצח, לא חששו לחשוף את פניהם למצלמה. ואנחנו מנסים להתגבר על הפחד ולהמשיך לחיות את שגרת יומנו".
וייס מסיימת בתפילה, "אנחנו אנשים מאמינים, אחרי ארוע כזה אנחנו מברכים "ברוך אתה ה'... הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב", אנחנו מאמינים בטוב, ומאמינים שהוא ינצח את הרע. אנחנו רק מתפללים שאנשים בארץ ובעולם יבינו סוף סוף את האמת, שהאויבים שלנו, הערבים שנלחמים בנו רוצים רע, רוצים הרס, רוצים חורבן, ואנחנו רוצים טוב, רוצים שלום (גם עם ה'שכנים'), רוצים חיים".
תמונות הרכב לאחר המארב, צילם אברהם וייס
