השופטת דורית ביניש נפרדה היום בבכי מכס נשיאות בית המשפט העליון. ביניש הקריאה את פסק הדין האחרון שלה, פסק דין העוסק בסוגיית אבטחת ההכנסה לבעלי רכב.
"בפסק הדין לא חלקנו על כך שרכב יכול לשמש אמנם להכנסתו של אדם, אך קבענו כי אין להפוך אותו למרכיב עיקרי. הפגיעה בחוק אינה עומדת בתנאי ההגבלה. קבענו כי ניתן להגשים את תכליתו הראויה של הסעיף ומטעמים אלה מצאנו כי הסעיף פוגע בזכות קיום אנושי בכבוד", אמרה בינייש.
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין נפרד מבינייש ואמר "התוודעתי לנשיאה עוד בהיותי פרקליט צעיר בפרקליטות המחוז, כאשר היא הייתה פרקליטה צעירה, אפילו יותר צעירה מהיום, אך כבר שימשה כמנהלת מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה".
"היה זה שעה שהופעתי באחד מן הימים בבית המשפט העליון, פנה אלי פרקליט, ושאל אותי האם ארצה בהזדמנות זו לשמוע טיעון משובח במיוחד. השבתי לו כמובן בחיוב, והוא הפנה אותי לאולם בו טענה באותה עת דורית ביניש. אומר לכם זאת: על-אף פועלה העצום של הנשיאה ביניש על כס השיפוט, דומה בעיני כי מי שצפה בנשיאה טוענת בפני בית המשפט כפרקליטה, נגזר עליו לראותה בעיני רוחו דווקא כפרקליטה. כטוענת בחסד", סיפר.
הוא הוסיף כי "בתפקידים השונים שמילאה במשרד המשפטים ובפרקליטות, שימשה הנשיאה ביניש דוגמא ומופת ליושרה ולמקצועיות ללא פשרות. היא לחמה בנחישות להגנה על שלטון החוק. היא לחמה לקידום מינהל תקין והגון. היא עשתה כן בשעת מבחן, בעתות משבר ותחת לחצים. היא עשתה כן גם כאשר דרש הדבר אומץ רב ואף שהיה כרוך בנטילת סיכונים ובהקרבה אישית. בכך תרמה תרומה מכרעת לגיבוש זהותו המקצועית והערכית של משרד המשפטים. החותם שהותירה אחריה כפרקליטה מלווה את עובדי השירות המשפטי הציבורי, וימשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות".
לדבריו, "עבור הנשיאה ביניש, היה כבוד האדם כוכב הצפון. כבוד האדם של חשוד היושב בתחנת המשטרה לבדו, באין ידיד. כבוד האדם של אסיר שהורשע, אך צלם האדם לא הופשט ממנו. כבוד האדם של ילד, שזכאי להגנת המשפט גם בתוך ביתו פנימה. כבוד האדם שמשמעו גם שוויון בין בני האדם, שוויון בזכויות ושוויון בחובות".
הוא ציין כי "ביסוד פסיקתה של הנשיאה ביניש עמדה ההכרה כי בית המשפט העליון הוא גם משכנו של השונה, של החלש, של החריג. זהו מקור לעוצמה מוסרית ולגאווה, שלעולם איננו מובן מאליו. הדבר שלוב בעקרונות היסוד של שיטתנו. בדמותה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל".
"בכהונתה כנשיאה השכילה הנשיאה ביניש גם לרדת, לעיתים, מכס השיפוט וליטול על עצמה, בסבלנות אין קץ, את המשימה הקשה והסבוכה של גישור בין הנצים, בעיקר בתחום יחסי העבודה. אין הדבר מובן מאליו כאשר אמורים הדברים בשופט. רבים הם בתי-המשפט בעולם שימשכו את ידיהם ממלאכה זו. הנשיאה ביניש לא נרתעה מהמשימה, מתוך הכרה כי ישנן סוגיות חברתיות שלא ראוי כי תוכרענה באבחת חרב שיפוטית אלא בהסכמה ובפשרה", אמר וינשטיין.
לסיום אמר, "הנשיאה ביניש מותירה אחריה בית משפט עליון חסון, עצמאי ומוערך – הן בישראל והן מחוצה לה. היא שמרה מכל משמר על העולל שהופקד בידיה, המהפכה החוקתית, וראתה אותו עומד על רגליו. בפועלה קנתה לעצמה השופטת ביניש מקום של כבוד בשרשרת הדורות של בית-המשפט-העליון. עמדה היא, בפסיקתה, על כתפי ענקים – וכך יעמדו גם ממשיכיה".
בטקס הפרידה אמר המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, כי "מי שהופיע בפניה מכיר את סבלנותה להקשיב, לתת לכל צד את מלוא תשומת הלב. הנשיאה בינייש מעולם לא התרעמה. לא ניסתה לכפות את דעתה אף שלא הסתירה אותה.
שר המשפטים, יעקב נאמן, אמר לביניש "אני מודה לך על הדיונים שהיו בינינו כמעט מדי שבוע, דיונים שהיו לגופו של עניין, הכל בחדר הסגור של לשכתך, בלי מהומות, דיון כדי לפתור את הבעיות".
לאחר דברי הברכות נפרדה ביניש ואמרה, "העמדה שלי היא שאין לוותר על העקרונות בשם פועלים, ובמקרים מסויימים חריגים אף הימנעות מעמדת המדינה. על רקע זה מצאתי את עצמי בסערות שונות. אסור לנו לוותר על חקר האמת".
היא ציינה כי לפסקי הדין לא תהיה משמעות ללא התחייבות של הרשות המבצעת לבצעם". עוד אמרה כי "אנו מצווים לשמור על סבלנות ולכבד שמירה על זכויות האדם". במהלך נאומה דמעה ביניש וסיום הנאום זכתה למחיאות כפיים תוך שהקהל עומד על רגליו.
אחר הצהרים יתקיים בבית הנשיא טקס השבעתו של נשיא העליון הנכנס, השופט אשר גרוניס.