"אני לא יהודי, אבל רוב היהודים חושבים שאני יותר יהודי מהם", אומר חבר הכנסת קרא בחיוך כשהוא מתייחס ביומן ערוץ 7 לסוגיית שירת ההמנון 'התקווה' בידי מי שאינו יהודי.
קרא, דרוזי כידוע, היה ממחוקקי חוק ההמנון הקובע כי בכל טקס ואירוע ממלכתי יושר ההמנון הלאומי. כשהוא מתייחס להחלטת השופט ג'ובראן שלא לשיר את ההמנון הוא קובע כי על כל בעלי התפקידים הרשמיים בישראל לשיר את ההמנון, "זה סמל לשייכות המדינה. אם אתה לא נאמן למדינה איך אתה יכול לשרת אותה?", הוא אומר. חוק נאמנות ברוח זו ניסה קרא להעביר בחוק אך כשל.
בדבריו מזכיר חבר הכנסת קרא את עברה של משפחתו ומסתבר שבעקיפין יש לו גם קשר להמנון הלאומי וגם למחברו, נפתלי הרץ אימבר. קרא מספר על סבו שהיה אחראי על שמירת כל נכסי היהודים בגולן, ועשה זאת כשהוא רכוב על סוס, משימה שעלתה לו בחיי בנו הבכור שנרצח. "בשנת 1878 חי באדמה שלנו נפתלי הרץ אימבר שלימים כתב את 'התקווה'", מספר קרא.
וכיצד מצליח דרוזי להזדהות עם מילים כמו "עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים"? עבור קרא אין כל סתירה בין הדברים וקובע כי מאז שהוא זוכר את עצמו למד את 'התקווה ושר את השיר כי "אני לא רוצה שעם אחר ישלוט פה. אם יהיה פה עם אחר לא תהיה פה דמוקרטיה, לא תהיה פה המדינה שאני אוהב"
"זו מדינה יהודית ואשמור עליה כיהודית", הוא אומר וקובע כי רק תחת שלטון יהודי יכולה ישראל להיות מדינה דמוקראטית, לא תחת שלטון מוסלמי או נוצרי "וגם אם יגיעו שני מיליון דרוזים לכאן, אומר להם שאני רוצה שהשלטון יהיה בידי יהודים. התרבות במזה"ת לא מאפשרת דמוקרטיה אלא אם כן השלטון הוא בידי יהודים. זהו החזון, זו דרכי וזו אמונתי".