ברוב דעות הקלו שופטי בית המשפט העליון את עונשו של מחבל שהורשע בחברות בארגון החזית העממית מ-12 שנות מאסר ל-10.
יו"ר הרכב השופטים, השופטת מרים נאור כתבה בהכרעתה כי "אכן, מעשיו של המערער חמורים ופוטנציאל הפגיעה בחיי אדם והסכנה הגלומה בהם הינו רב. אולם, נוכח העובדה כי ככל הידוע לא שב המערער על פעילות מסוג זה והוא אף לא דיווח בפועל על תנועת כוחות, למרות שהתבקש לכך, לאחר עיון בפסקי הדין שהוגשו, מצאנו כי יש מקום להקל במקצת את עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער".
נציין כי המחבל שזכה בהקלה בעונשו הורשע בשני כתבי אישום. בכתב האישום הראשון נכתב כי "במועד בלתי ידוע, במהלך שנת 2006, פנה פעיל ארגון החזית העממית אל המערער והציע לו להצטרף לזרוע הצבאית של הארגון. בהמשך לאמור, נפגש המערער במשרד הפרסום של ארגון החזית העממית עם עימאד אחמד, המכונה "אבו רג'ב", אשר שימש כאחראי הזרוע הצבאית של החזית העממית בחאן יונס וברפיח.
אבו רג'ב ביקש מהמערער כי יגייס פעילים לפעילות צבאית בחזית העממית. המערער נענה לבקשתו, גייס מספר פעילים ועמד בראשם. בהמשך, ולפי בקשת אבו רג'ב, ערכו המערער והפעילים שהוא גייס, במשך יומיים, תצפיות על תנועת כוחות צה"ל באזור כיסופים ובאזור גדר הגבול עם רצועת עזה. התצפיות נערכו על ידי המערער וחבריו במטרה להניח מטען חבלה במשקל 25 ק"ג, אותו קיבלו מאבו רג'ב. מטרתם הייתה להפעיל את המטען בעת כניסת כוחות צה"ל למקום ולגרום למותם של חיילי צה"ל. בהמשך לאמור, בשעות הערב, נשאו המערער ועוד שניים מהאנשים שהוא גייס את המטען והניחו אותו במרחק של 500 מטר מהגדר עם רצועת עזה וזאת על מנת להפעילו נגד חיילי צה"ל. כעבור שבוע הם התבקשו להחזיר את המטען וכלי הנשק שהיו ברשותם”.
לפי המתואר באישום השני, "במועד שאינו ידוע, במהלך פברואר 2008, פנה אל המערער זיאד אבו חליב, פעיל ארגון החמאס צבאי, שהיה אחראי על יחידת הטילים בחמאס וביקש מהמערער כי ימסור לו מידע על תנועת כוחות צה"ל באזור. המערער הסכים לבקשה ומסר לו כי הוא אינו רואה תנועה של כוחות צה"ל באזור”.
באמצעות עורכת דינו, עו"ד לאה צמל, טען המחבל כי הענישה שהושתה עליו, 12 שנות מאסר בפועל, חמורה וכי על פי תקדימים משפטיים ענישה שכזו הושתה במקרים אחרים בהם המעשים שנעשו היו חמורים פי כמה.
יצוין כי המדינה יוצגה בידי עו"ד נעימה חנאווי.
השופטת נאור כתבה בהכרעתה כי "נוכח העובדה כי ככל הידוע לא שב המערער על פעילות מסוג זה והוא אף לא דיווח בפועל על תנועת כוחות, למרות שהתבקש לכך, לאחר עיון בפסקי הדין שהוגשו, מצאנו כי יש מקום להקל במקצת את עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער. אנו מעמידים את עונשו של המערער על עשר שנות מאסר בפועל. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם”.