לא קשה למצוא ילד שמסתכל על שמי הלילה ומקווה לראות "כוכב נופל" – עצם קטן מהחלל שיתאייד עם הכניסה לאטמוספירה וישאיר אחריו שובל בוער ובוהק.
קצת יותר קשה למצוא מבוגר שמסתכל השמימה, וחושב על עצם גדול שיעשה את דרכו לכיוון כוכבנו הקט, ואחרי טבילה קצרה ונעימה באטמוספירה, ינחת על עיר מרכזית, או באמצע אוקיינוס, ויגרום למערבולות אש, או גלי צונאמי בגובה ק"מ שימחו את החיים מפני כדור הארץ.
אולפני סרטים עושים מיליונים מתרחישים מסוג זה, חברות התרופות עושות מיליארדים.
יחסית קל להסתכל בטלסקופ ולמצוא אסטרואיד גדול ולהכריז: "הוא יפגע בכדור הארץ! אנחנו אבודים!". די קשה למדענים להגיד שזאת טעות. בניגוד לתאוריות שמבוססות על לוחות שנה לא גמורים, או נבואות זעם של מטיפים, יש סיכוי קטנטן שהאסטרואיד באמת יעבור קרוב מספיק כדי להילכד בשדה הכבידה של כדור הארץ, או שיעבור באיזה נקודה קסומה בחלל שתסיט אותו ממסלולו ותגרום לו להתנגש ישירות בכדור הארץ בעוד כך וכך שנים. הסיכוי קטנטן, אבל קיים.
בדרך כלל כשעולים האיומים האלה (זה קורה אחת למספר שנים), ערוצי המדע יתמלאו בתוכניות המציעות פתרונות למשבר שכזה. איך בדיוק מתמודדים עם סלע של מאות מטרים שמעופף לו בחלל ומאיים להשמידנו? תוכניות המדע אמרו שלשגר טיל לא יעזור, שכן הוא עלול לגרום למכתש קטן במקרה הטוב, או כמו בסרט "ארמגדון", לפצל את הסלע להרבה מאוד סלעים קטנים שישמידו אותנו באותה מידה. מאחר ושללנו את הנשק העוצמתי ביותר שזמין לנו, אנחנו צריכים למצוא פתרונות יותר מתוחכמים.
בתוכניות האלו, מומחים מטעם עצמם הציעו כל מיני דרכי פעולה, הפופולריות ביותר הן כדלקמן: שליחה של מכונה שתקדח בסלע לעומק רב ותחדיר פצצת מימן (בדיוק כמו בארמגדון); שליחת לוין גדול במיוחד שיכנס למסלול מסביב לאסטרואיד ועל ידי יחסי כוחות משיכה תביא לשינוי מסלולו שתביא לכך שיחטיא את כדור הארץ; שליחת אייל ניגוח חללי לתת לאסטרואיד דחיפה לכיוון הרצוי; ודרך הפעולה החביבה עליי ביותר – פריסה של מראה עצומה בחלל, שתמקד אלומת אור על האסטרואיד ותגרום ליצירה של סילון בוער שיגרום להסטתו ממסלול התנגשות. מיותר לציין שכל הפתרונות האלו מסובכים ועלולים שלא לפעול על עצמים שלא נתקבל התראה מוקדמת מספיק על מעופם, ועד עכשיו, אם הפתרונות הללו בכלל קיימים. לא היה לנו פתרון פשוט לעת צרה.
מדענים ממשרד האנרגיה של ארה"ב, רתמו מחשב עם 32,000 מעבדים לבדוק את העיקרון הצבאי הקלאסי של: "מה שלא הולך בכוח, הולך במוח, ומה שלא הולך במוח, הולך בעוד יותר כוח", ובמילים אחרות, הם הריצו הדמיה משוכללת שמדמה פיצוץ גרעיני על פני שטח של אסטרואיד בממדים של בערך 125 דונם (500 על 250 מטר).
בניגוד לנבואות הזעם של, ובכן, נביאי הזעם, שבהן הפיצוץ לא מרעיד את האסטרואיד, ההדמיה גילתה שדווקא פיצוץ של פצצה גרעינית בעצמה של 1 מגה טון (חזקה פי 50 מהפצצה שהוטלה על נגסאקי), תגרום לשיכוך רציני במידת האיום של סלע גדול במסלול התנגשות בנו. בסופו של יום, ניתן להגיד שלא היינו שרויים באמת בסכנה, ובכל מקרה שום דבר לא היה אבוד, אבל במקרה הגרוע ביותר, עכשיו אנחנו יודעים – אפשר גם סתם להפציץ אסטרואידים.