בית הכנסת בגוש קטיף
בית הכנסת בגוש קטיףאתר יד קטיף

בימים אלה יצא לאור הספר "תורת קטיף" של המרכז הממלכתי להנצחת גוש קטיף ובו דבריהם של רבני גוש קטיף לקהילותיהם במשך 35 שנה של התיישבות במקום.

בספר דרשות ודברי חיזוק של הרבנים לרגל הקמת יישובים, התמודדויות הלכתיות ייחודיות התואמות את האירועים המיוחדים שעברו על תושבי החבל.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הרב יגאל קמינצקי, רבו של גוש קטיף, המספר על הספר ומה שמאחוריו. בראשית דבריו הוא מציין שאין הספר כולל את כל 'תורת קטיף' אלא רק את דבריהם של רבני הישובים והמוסדות שהיו במקום, ומתוך דבריהם מתבררת מציאות החיים המיוחדת ש"זר לא יבין אותה".

"עם כל הכבוד לישובים, לחקלאות, לעצים המורשת היא הרוח המיוחדת של גוש קטיף, ומי שנובר בספר בכל עמוד ועמוד שבו מתחבר לרוח הגדולה של עשייה ואמונה עצומה, לחיים של מסירות נפש. עוד הוא מציין ומזכיר כי החיים בגוש קטיף מאז שנת תשמ"ח הם חיים תחת צל הטרור והשאלות ההלכתיות שעלו במציאות חיים זו הן רבות. בין השאר מדובר ביצירת האיזון בין הדרכים להמשיך את שגרת החיים בתקופת טרור מתמשך לבין חובת "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" בסיטואציות שונות כגון נסיעות בדרכים, מיקום בתי הספר בטווח הפצמרי"ם ועוד.

בהקשר זה מזכיר הרב קמינצקי שאלות כמו בחירה אם לנסוע נסיעה משפחתית ברכב אחד או שניים, וזאת מחשש לפיגוע – האם ריכוז כל המשפחה ברכב אחד שייפגע חלילה יהיה מהלך נכון או שמא ראוי לפצל את המשפחה, כדי שלא כולם ייפגעו יחד... שאלה נוספת היא שאלת נסיעה לחתונת אח במציאות מסוכנת בכבישים.

עוד מספר הרב על שאלות הלכתיות ואנושיות קשות שעלו בעקבות המיגון. דוגמא לכך הוא מציג את תרומתו של נדבן שתרם רכב מסחרי ממוגן ירי לישוב נצרים. היה זה בתקופה בה מטעני צד התפוצצו על ציר הגישה לנצרים והישוב התפלג ועמד על סף קריעה כאשר חלקו טוען שמי שלא ייסע מכאן ואילך ברכב החדש ממוגן הירי הוא פושע, ומנגד אחרים שטענו את ההיפך הגדול, שדווקא פשע יהיה לנסוע ברכב שכזה שכן בכך נקבעת נורמה שבעקבותיה יסרבו להגיע לישוב כל מי שאינו נוסע ברכב ממוגן, כך גם נותני שירותים.

עוד הוא מספר על התלבטות החממות. האם להעסיק ערבים באין ידיים יהודיות לעבודה בהיקפים הנדרשים לפרנסת משפחה, או לסגור את העסק.

כך גם עולות בספר סוגיות הלכתיות מיוחדות כמו התנהלות צוותי החירום של החוסן הקהילתי בשבת, שינה בסוכה במציאות של מתקפת פצמרי"ם, התמודדות עם אבל ושכול. תחושת השליחות והאידיאל הציוני-דתי מול התנהלות הממשלה והחברה בישראל ועוד.

וכצפוי גם תקופת המאבק בעקירה והעקירה עצמה תופסת מקום מרכזי בספר הן בדרכי ההתמודדות האמונית והנפשית והן בשאלות של סיכון הממון והחשש לאיבוד הרכוש מול הרצון להישאר עד לרגע האחרון. גם דברי הרבנים בתקופה שלאחר העקירה מגוש קטיף מובאים בספר. כאן אפשר למצוא התמודדות אמונית מול התוצאה הכואבת והנוקבת של העקירה כמו גם התווית כיוונים חדשים בהקמת הישובים מחדש.

יצוין כי בספר מופיעים לצד דבריו של הרב קמינצקי עצמו גם דבריהם של הרב נחום רכל, וועד רבני גוש קטיף, הרב שמעון בירן הי"ד, הרב יעקב אריאל, הרב גבריאל קדוש, הרב עזריאל אריאל, הרב מוטה גרינבלט, הרב יהושע דורון, הרב יצחק עראמה הי"ד, הרב ראובן נתנאל, הרב יצחק אמיתי, הרב אברהם יעקב שרייבר, הרב נח וז'ונסקי, הרב ציון טוויל, הרב אופיר כהן, הרב אליקים צדוק, הרב נדיב תורגמן, הרב רפי פרץ, הרב יאיר גנז, הרב יגאל הדאיה, הרב דוד גבריאלי, עמי שקד, הרב איל ורד, הרב בניה ליפשיץ, הרב ניסים מזרחי, הרב אלישע וישליצקי, הרב יוסף אלנקווה, הרב קובי חייט, הרב משה הרשטיק, הרב יונתן רום, הרב אלי פיינסילבר והרב יעקב אפשטיין.

"כשהספר יצא בירכתי בשם ובמלכות ברוך הטוב והמטיב", אומר הרב קמינצקי הרואה בספר עדות לאימפריה הרוחנית והמעשית שהייתה בגוש קטיף, אליו, כך הוא מדגיש, הוא מאמין שעוד נחזור.