הסוללה נגמרת מהר, מה עושים?

יש לי אפליקציה לזה. הסיבה היחידה שאני יכול להתחיל כתבה במשפט הזה, היא כי המשפט נהיה די שכיח.

חישובים מסובכים, מחיר מניות, זמנים, תמונות, משחקים – יש לי אפליקציה לזה. להעביר שיר על ידי שקשוק של הנגן? יש לי אפליקציה לזה. שעון מעורר שמכריח אותו לפתור תרגילים מתמטיים כדי להפסיק את הצלצול? יש לי אפליקציה לזה.

אנחנו מורידים עוד ועוד אפליקציות ואם המכשיר מאפשר לנו (ולרוב הוא אכן מאפשר) לא נשים לב בכלל. יהיו לנו על המכשיר טלפון עשרות ואף מאות אפליקציות, בחלקן נשתמש פעם אחת ונשכח מהן. איך נשכח? כי בניגוד לרוב הדברים האחרים שיש לנו, חנויות האפליקציות הוזילו את האפליקציות בצורה בלתי רגילה – אנחנו מתקינים בשתיים שלוש לחיצות, ולא צריכים לשלם אגורה. לא צריך לחשוב כשמתקינים, אין תזכורת בתדפיס האשראי בסוף החודש.

כשעברנו ממכשירי נוקיה פשוטים וזולים, אמנם הרווחנו את כל האפליקציות (המיותרות בחלקן) אך איבדנו דבר מה – זמן. יותר נכון, איבדנו את זמן הסוללה. בעוד פעם המכשיר שלנו היה מכשיר קשר שיכלנו לשכוח ממנו, היום הטלפון הסלולרי צריך מנת חשמל כל כמה שעות, והטענה מלאה כמעט כל לילה. אפילו כשאנחנו לא מוותרים, וקונים את המכשירים ההכי יקרים ומשוכללים, אנחנו מגלים שמכשיר שמחזיק 24 שעות ברציפות במצב דולק הוא חלום עבר, ופנטזיה לעתיד וורוד יותר.

אבינהב פטחק מאוניברסיטת פרדיו באינדיאנה, גילה את הסיבה. ולא, לשלם על מכשיר משוכלל, או על סוללה משודרגת, או אחת חיצונית, לא תפטור את הבעיה. על מה אנחנו צריכים לשלם אם כך כדי לקבל קצת שקט נפשי? על האנגרי בירדז. אבינהב וקולגות שלו פיתחו תוכנה שעוקבת אחרי צריכת החשמל של מספר אפליקציות.

ככה הם גילו דבר מעניין – כשאנחנו משחקים עם הציפורים העצבניות, כדי להפעיל את המשחק המכשיר משתמש בסוללה. כדי להריץ את המשחק, המכשיר מפעיל את המסך, הרמקולים והמעבד (המרכזי והגרפי). אלו אחראים על 20% מצריכת הסוללה של האפליקציה. ה80 אחוז הנותרים של השימוש בסוללה הולכים על מציאת מיקום הטלפון באמצעות GPS, העלאה של המיקום לשרת, והורדה של פרסומות מותאמות מיקום למשתמש.

התוכנה שהם פיתחו, והבדיקה שלהם העלתה ש75% מהשימוש בסוללה במכשירים, הולכות היום על תמיכה בפרסומות הרצות באפליקציות החינמיות. הפתרונות? לקנות את האפליקציות, או, למשתמשים מתקדמים, לחסום את כל הפעולות הבזבזניות של האפליקציות. בסופו של דבר למדנו שיעור די ישן – הזול, הוא בעצם היקר.