השופט אליהו ביתן קבע בהכרעת הדין כי "התביעה הוכיחה שהנאשם גרם ברשלנות למות המנוח ולפציעת הנפגע, אך לא הוכח מעבר לספק סביר כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנאשם פעל מתוך מחשבה פלילית ובקלות דעת. התנהגות הנאשם בהתקרבו אל מעבר החצייה הינה מרכיב מרכזי בקביעת אחריותו למות המנוח ולפציעת הנפגע ולהרשעתו בעבירת גרימת מוות ברשלנות".
"אני סבור שבזמן שהנאשם התקרב אל מעבר החציה, הוא לא היה מודע לאפשרות שהתנהגותו תגרום למוות וכי אם הוא היה מודע לכך, הוא היה פועל אחרת, כדי למנוע את הסכנה", הוסיף השופט.
על פי כתב האישום המקורי, עופר וחברו הטוב חצו את הכביש בדרך הטייסים שבדרום אופקים, בין שכונת שפירא לשכונת בן-גוריון, כשהם אוחזים את אופניהם. בעודם חוצים, נהג מכונית פרטית עצר כדי לאפשר להם לעבור. לוי, על פי כתב האישום, עקף את נהג המכונית הפרטית, ופגע בשני הילדים בעוצמה רבה.
כתוצאה מהפגיעה, שני הילדים עפו לשולי הכביש, כאשר עופר נפצע אנושות וחברו נפצע קשה. יממה לאחר התאונה מת עופר מפצעיו, ואילו חברו התאושש מהפציעה.
כלפי הנהג נטען כי "הוא גרם לתאונה והביא למות המנוח ולגרימת חבלה חמורה לנפגע, עקב נהיגתו הפזיזה. עוד נטען כי הוא נטל סיכון בלתי סביר לגרימת התוצאה בכך שנהג ברכבו בידיעה כי הוא מתקרב לצומת ואל מעבר החציה ובידיעה שהמיצובישי שנעצר בנתיב השמאלי לפני מעבר החציה חוסם את שדה ראייתו לעבר החלק השמאלי של המעבר ומונע ממנו לראות את האנשים שיכול ויחצו, ולמרות זאת הוא לא הפחית את מהירות נסיעתו, חלף על פני המיצובישי מימין ונכנס למעבר החציה מבלי לנקוט בכל פעולה כדי למנוע את הסכנה הצפויה למנוח ולנפגע וביודעו כי הוא עלול לגרום לתאונה בה יקופחו חיי המנוח". על רקע האמור יוחסו לנאשם הריגה וחבלה חמורה.