היי! זאת אני, האויבת הראשית שלך, זאת שרודפת אחריך במחבטים גדולים, מכוונת לראשך את קנה השואב אבק העצמתי ביותר, ומציפה אותך בענני אקונומיקה לבנבנים.
אל תחשוב אותי לחסרת רגש. אני צופה בך מהצד ומרגישה את התנודות הנפשיות הקשות שעוברות עליך בשבועות האחרונים. הן רק לא מזמן התנפלו עליך כל המשמידות הנוכחיות שלך בהתלהבות חסרת מעצורים וגנדרו אותך עד בלי די. קישטו אותך במנז'טים מוזהבים, סרטים מסולסלים וצלופנים מרשרשים.
ועכשיו מאיגרא דפורים לבירא דפסח – מנסים להיפטר ממך בכל דרך אפשרית: שאיבה, חביטה מכירה ואפילו שריפה. ממש פיצול אישיות חמור.
גם עלי עוברים ימים לא קלים, לגינה אני כבר לא ממש יכולה לרדת. הביקור האחרון בה הותיר אותי עם חיוורון עז, קוצר נשימה ורעידות ברגליים.
כבר מרחוק נופפה שכנתי החרוצה בידיה המדיפות ריח אקונומיקה עז וצעקה לעברי : שירה, היכן את אוחזת? מזל שאחזתי בעגלה של פיצי כששמעתי אותה זועקת שהיא כבר אוחזת במטבח.
במטבח! אתה מבין? אני עדיין לא כיבסתי את התחפושות... נפלת בבית טוב אה? ממש אריכות ימים.
איזה לחץ... אני כל היום רודפת אחריך ובלילות רודפים אחרי בחלומות ביעותים פלוגות פלוגות של בגטים חמושים ברובי בייגלה עם מגני פיתות עגולים בידיהם. הם יורים עלי פצצות של שקדי מרק ומרגמות של עוגות פירורים שמתפזרות לכל עבר... אני מתעוררת בצווחות בהלה למציאות לא מרגיעה בהרבה...
אל תתכווץ יותר בפינה שלך שם כבר טפחת, זה לא ממש יעזור לך, לא התכוונתי לעשות לך יותר רע על הלב רציתי דווקא לספר לך משהו משמח בהקשר שלך, שיעשה לך ככה טוב על הלב לפני שתעלה על המוקד. האמת - אם הייתי יכולה הייתי מרימה צלצול אבל כבר אין לי קול וגם אתה כנראה חירש לגמרי. צרחות השמחה ומבולי הטלפונים שלאחריהם הותירו את קולי עורבני כשל נער מתבגר.
כן. אחרי שהתאבלתי בדמעות מרות על טבעת היהלום שאבדה לי והתנסיתי בתפקוד עם יד אחת ברדיוס ארבע אמות מחמותי, מצאתי אותה! עמוק בתוך ארגז המצעים מנצנצת באור יקרות וממתינה לפסח.
ראית? מה שכל הסגולות בעולם למציאת חפצים אבודים לא עושות אתה עושה בהינף יד. העזר ואני החלטנו להפיק מכך את המקסימום. מי אמר שפסח זה רק הוצאות?
זה הולך ככה....
מאושרת ככלה ביום חופתה חזרתי לגינה עם ילדי העליזים. לשכנה המנפנפת השבתי בנפנופי טבעת משלי באלם קול. "איזה זריז בעלך"!! היא פלטה בהתפעלות עינה נפערות בהשתוממות "מתנה לחג אה? ועוד איזה מתנה!" חייכתי בדממה מוחלטת.
זוהי הרטינה הזוגית הקבועה שלנו בכל חג פסח.
אני מנקה, משפשפת, מקרצפת ומוצאת מציאות יקרות ערך.
הוא נוטל בעדנה את העגיל האבוד/ השרשרת/ הפנינה החסרה, מניח ברכות על מצע לבנבן בתוך קופסא זעירה ונצחית שנותרה מהימים הטובים, ומגיש לי בהבעה חגיגית ורשמית משהו - מתנת חג נהדרת.
הוא מבסוט, אני מתחדשת ומאושרת והשכנות כמובן – מחמיאות.
מרחמץ היקר דקה לפני שאשרוף אותך אומר לך בשמי בשם בעלי ובשם חשבון הבנק שלנו תודה!
בברכת צלייה נעימה.