ארגון המשפטנים הישראלי העוסק בזכויות אדם, "שורת הדין", קיבל אמש (רביעי) הודעה על דחיית הערעור שהגיש בתביעה כנגד הרשות הפלשתינית בגין עינויים ורצח של אזרח פלשתיני-אמריקאי.
בית המשפט העליון דחה את הערעור מחמת עניין טכני, מאחר והחוק נוקט בלשון "אדם" שמענה אדם אחר, ולא בלשון "גוף" או "חברה". על אף שלפי משרד החוץ האמריקאי, שלושה מאנשי כוחות הבטחון הפלשתיני השתתפו במעשה העינויים והרצח, בית המשפט נאלץ לדחות את התביעה כנגד הרשות הפלשתינית.
התביעה הוגשה על ידי משפחת אל רחים הפלשתינית, כנגד הרשות הפלשתינית לפיצוי בגין עינויים ורצח שבוצעו באבי המשפחה, איש עסקים אמריקאי-פלשתיני. התביעה הגיעה לשימוע בבית המשפט העליון בארה"ב, כאחד מ-20 התיקים בשנה שבית המשפט העליון בוחר לדון בהם.
תריסר ארגוני זכויות אדם הצטרפו לערעור "שורת הדין" כידידי בית המשפט, ביניהם, הקליניקה המיוחדת לבית המשפט העליון של אוניברסיטת סטנפורד, נציבות האו"ם לזכויות אדם, סנטור ארלן ספקטור (שיזם את החוק במקורו), המרכז לחוק וצדק בארה"ב, ועוד.
משפחת הנרצח היא משפחה פלשתינית מוסלמית שהתגוררה בסמוך לביר-זית. אבי המשפחה, עזאם אל רחים, הוא איש עסקים שהצליח בעסקיו בארה"ב ובשלב מסוים בחייו, עבר עם משפחתו להתגורר בטקסס וקיבל אזרחות אמריקנית. האב המשיך לעשות עסקים בשטחי הרשות ועם חתימת הסכמי אוסלו החליט לחזור עם משפחתו להתגורר בשטחי הרשות הפלשתינית.
יום אחד נעלם האב, ולאחר חיפושים התברר כי נלקח לחקירה ברשות הפלשתינית. בני משפחתו ביקשו מאנשי הרשות לשחררו, ואלה הודיעו כי ישחררו אותו בתום החקירה. כעבור מספר ימים הופיע אמבולנס בבית המשפחה והשליך את גופת האב אל תוך חצר הבית. אנשי הרשות הורו לבני המשפחה לקבור את הגופה בחשאי. בניו, אזרחים אמריקנים, פנו לקונסול האמריקאי בירושלים, שהורה להעביר את הגופה לאבו כביר. שם התגלה, כי האב עונה קשות ומת בחקירתו.
עשר שנים לאחר מכן, הגישה המשפחה - אלמנתו וששת ילדיו, באמצעות ארגון "שורת הדין", תביעת ענק בסך מאות מליוני דולרים כנגד הרשות הפלשתינית בבית המשפט הפדרלי בוושינגטון. הטענה היתה כי למשפחה מגיע פיצוי גבוה בגין עינוי האב, וזאת על פי "חוק העינויים" האמריקני שנחקק ב-1991 הקובע, כי עינוי של אדם כלפי אדם אחר מהווה עבירה על החוק, וחושף את המענה, בין היתר, לתביעות אזרחיות. החוק נחקק בעקבות אמנת האו"ם כנגד עינויים אשר קראה לאשרר אותה במדינות החתומות עליה.
מאז הגשת התביעה, במשך שש שנים, מתגלגלת המשפחה בין בתי המשפט השונים מסיבה מרכזית אחת – בתי המשפט מסרבים להכריע באופן ברור בשאלה, האם גם גוף מאוגד, גוף כמו הרשות הפלשתינית, נחשב אחראי, היינו – האם כאשר החוק מדבר על "אדם" הוא מכיל גם ישויות - גופים או ארגונים הפועלים ומענים אנשים באופן שיטתי.
"אנו מצטערים כמובן על דחיית הערעור", אומרת עו"ד ניצנה דרשן לייטנר, "אולם, היא רק מוסיפה ומחדדת את הבעייתיות שבחוק עצמו, שהרי החוק לא נועד להתמודד מול המענה האינדיוידואלי, אותו יהיה קשה מאוד לתפוס, כי אם מול המשטרים הדיקטטוריים, ארגוני הטרור והחבורות הפיראטיות השולחות אותו והעומדות מאחוריו. גם בדיונים בבתי המשפט ובכלל זה בבית משפט עליון, היה ברור לכל, כי אבי המשפח אכן עונה ונרצח על ידי הרשות, ולכן אין לנו ספק שנמשיך בהליכים המשפטיים עד למיצוי הדין כנגד הרשות, גם אם החוק טעה טעות טכנית".