שוטר נוגח במפגין בקסדתו
שוטר נוגח במפגין בקסדתויוטיוב

העיתונאי קלמן ליבסקינד תקף בטורו השבועי את דרך טיפולה של התקשורת בפרשת אייזנר.

"לסיפור עיתונאי אין חיים משלו. את החיים נותנת לו המערכת. ומערכות התקשורת בישראל בחרו ללכת עם הסיפור של סא"ל שלום אייזנר, באופן הכי מטורף וחסר פרופורציות שאפשר, עד הסוף. יום אחרי יום. בלי הפסקה. בכותרות הראשיות. אני לא קונה את הטענה שיצאה מהמגזר הדתי לפיה הכיפה שעל ראשו של אייזנר היתה הסיבה לכך. היא אולי תרמה קצת. סא"ל אייזנר קיבל בראש כי הוא צה"ל הלוחם בפלשתינים ובארגונים התומכים בהם. זה הסיפור".

ליבסקינד מבחין בטורו גם בדרך בה התקשורת מסקרת את האירועים ביו"ש באופן כללי, "מול עיניה של התקשורת הישראלית ניצבת כל העת פירמידת חשיבות מטאפורית. בקומה העליונה שלה הפלשתינים. בקומה האמצעית צה"ל. בתחתונה המתנחלים. אם הפלשתינים מתעמתים עם צה"ל, אנחנו עם הפלשתינים. אם צה"ל מתעמת עם המתנחלים, אנחנו עם צה"ל. על העימות בין הפלשתינים בקומה העליונה למתנחלים שבתחתונה חבל בכלל לדבר. ומכיוון שכך, תמונה של קצין צה"ל מרים יד או נשק על אנרכיסט שבא לסייע לפלשתינים, היא תמונה שלא תרד מסדר היום עד שלשדה יימצץ עד הסוף".

"במשך כמה ימים בלבלו לנו במוח בכל אמצעי התקשורת שהסיפור הזה הרבה יותר גדול מאיתנו. שמדובר בתמונה של תודעה. שזו המלחמה החדשה. שכך רואים אותנו בעולם. בולשיט. העולם לא התעניין בתמונה הזו שבישראל שודרה מיליארד וחצי פעמים. היא לא כיכבה במהדורות. איש לא דיבר עליה. אנחנו הרמנו אותה לשמים. אנחנו בחרנו שלא להוריד אותה משם".

ליבסקינד מדגיש, כי "שיהיה ברור. התמונות הללו היו חייבות להתפרסם. זה תפקידה של העיתונות. אבל בפרופורציה הנכונה. כי השורה התחתונה של האירוע הזה הייתה חבטה בפרצופו של מי שכמה מאות כמוהו ניסו להגיע השבוע לארץ במטס מחאה ונבעטו מכאן על ידי ראש הממשלה, השר לביטחון פנים ו-650 שוטרים נחושים. זהו. וכשהתמונה הזו מככבת, נוכח פרצופה המיוסר של יונית לוי, שלושה ימים בפתח המהדורה, אני רוצה לראות שם, לפחות באותה עוצמה, גם את התמונה של השוטר שנגח בקסדתו בראשו של ילד מתנחל, ואת זו של השוטר שגרר על הקרקע מפגין יהודי צעיר בפאותיו, ואת השלישית שתארה שוטר אחר בועט בילד נוסף בפראות ואת הרביעית שמראה שוטר תוחב שתי אצבעות לנחיריו של מפגין בהתנתקות וקורע אותם וגם  את המג"בניק שחנק השבוע ילד יהודי בן 9 בבית המכפלה בחברון. ואל תספרו לי שאם היינו משיגים את תמונת הפעיל הדני שובר לסמח"ט את היד היינו משדרים גם אותה ארבעה ימים בלופ. כי צריך להגיד את האמת. השפה התחתונה של האנרכיסט הדני מעניינת את העיתונות הישראלית יותר מהיד של סגן אלוף בצה"ל".

וגם על ה"תחקיר" הצה"לי יש לליבסקינד דעה משלו, "מדובר במעשה מיותר שחייב בדיקה ותחקיר צה"לי. אלא שתחקיר כזה לא נערך. זו הייתה פיקציה. כך עורכים תחקיר במשמרות המהפכה. קודם הודיע הרמטכ"ל מה דעתו על המקרה, אחר כך הלם דובר צה"ל בסמח"ט בהודעות לעיתונות ואז נפתחה החקירה. רא"ל בני גנץ היה תלמיד מצטיין בשיעורי התקשורת ויחסי הציבור שמהם נעדר כנראה סא"ל אייזנר. ומכיוון שכך, לא התחקיר עניין אותו וגם לא העובדות. עניין אותו לצאת הכי טוב שאפשר. כך מלמדים בקורסים האלה. ובדיוק מהסיבה הזו הוא בחר, במהלך מחושב של שחקן שחמט, להקריב את הרץ כדי לנצח את המשחק. והרץ במקרה הזה היה סא"ל אייזנר".

לקריאת הטור המלא