שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, רון שפירא, דחה את עתירת האגודה לזכויות האזרח נגד זכייתן של שתי עמותות דתיות במכרז קרקע לבניה בעיר עכו.
בעתירה, אשר הוגשה כנגד מנהל מקרקעי ישראל, העמותה לבניית שכונה דתית- עכו והעמותה לפתוח עכו ובניינה, נטען כי זכייתן של העמותות המזוהות עם הציבור הדתי-לאומי פסולה, בשל האופן המפלה בו, לטענת העותרות, הן שיווקו או משווקות את הדירות.
השופט קבע כי מדובר בעתירה תיאורטית אקדמית הנשענת על הנחות והשערות שאין בהן כדי להביא לביטול המכרז, ושהוגשה בשיהוי רב הפוגע באינטרסים של חברי העמותות וכי לא ניתן לקבוע כי נפל בהליך או בתוצאותיו פגם המצדיק התערבות על דרך ביטול המכרז או ביטול זכייתן של העמותות בו.
עם זאת הדגיש השופט כי אין בדחיית העתירה כדי לפטור את מנהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון מחובתם לפקח על פעולת העמותות באופן שיבטיח מניעת אפליה או פגיעה בזכויות של מכל מי שיבקש להצטרף אליהן במסגרת מיזם הדיור, הכל כפי שנקבע בתנאי המכרז.
השופט קבע, כי השאלה האם הקצאת מקרקעין לקבוצה בעלת מאפיינים תרבותיים או דתיים ייחודיים היא בגדר אפליה פסולה היא שאלה מורכבת שיש לבחון בהתאם לתנאי המכרז הספציפי וכן בהתייחס לשוויון הזדמנויות במסגרת כלל המכרזים שמפרסם מנהל מקרקעי ישראל ובחינה האם במסגרת זו נעשית הקצאה שוויונית למרכיבים שונים באוכלוסיה. שאלה זו ראויה להתברר במקרה המתאים ועל בסיס תשתית ראיות המבססת טענות כאלו או אחרות, אך אין מקום להכריע בה בענייננו לאור נסיבות המקרה הקונקרטיות.
בנסיבות המקרה קבע השופט, הליך הקצאת הקרקע התבצע בדרך של מכרז פומבי שוויוני פתוח לכל וכי לא הייתה כל מניעה כי גם עמותות המייצגות קבוצות דיירים ממגזרי אוכלוסיה אחרים או קבוצות דיירים בעלי מאפיינים אחרים ישתתפו בו. המשיבות 3-4 היו העמותות היחידות שהגישו הצעותיהן למכרז. על כן, לא ניתן לקבל את העתירה לביטולו וההכרזה עליהן כזוכות, שכן העותרות לא הצביעו על כל פגם המצדיק התערבות בדרך ניהול המכרז, בהוראותיו או בהחלטה על זכייתן של העמותות הנ"ל.
עוד קבע השופט, כי העותרות אף לא הביאו כל ראיה לתמיכה בטענותיהן כי העמותות נהגו באופן הנוגד את תקנון העמותה שצורף למכרז או את ההוראה במכרז האוסרת על אפליה בשיווק הדירות ולא על איזושהי אפליה שננקטה בפועל בתהליך קבלת החברים אליהן , ולא נסתרה טענת העמותות, לפיה לא הייתה כל בקשה להצטרפות חברים ערבים, חילוניים או חרדים אשר סורבה על ידן. גם אם העמותות פנו בפרסומיהן לציבור הדתי לאומי אין בכך כדי להביא לביטול זכייתן במכרז בנסיבות העניין, כאשר הוא היה פתוח לכל והן היו היחידות שהציעו הצעות וכאשר לא הובאה כל ראיה לכך כי ננקטה אפליה בתהליך קבלת החברים אליהן.
במסגרת פסק דינו התייחס השופט להערת שוליים של הנשיאה בדימוס בייניש בפרשת סבא נ. מנהל מקרקעי ישראל, לפיה , יש יסוד לטענה כי המינהל נדרש לפקח על אופן שיווק המקרקעין בשוויון ללא הפליה גם על ידי חברות פרטיות הזוכות במכרזים המוצאים על ידו, כאשר המקרקעין הם מקרקעי המינהל על כל המתחייב מכך.
לאור הערה זאת הבהיר השופט כי המינהל אכן הכניס למכרז בענייננו, תניה האוסרת על יזמים המשתתפים במכרזים הנערכים על ידו לנקוט אפליה פסולה בעת שיווק יחידות הדיור. עם זאת, כאמור, השאלה האם הקצאת מקרקעין לקבוצה בעלת מאפיינים תרבותיים או דתיים ייחודיים היא בגדר אפליה פסולה היא שאלה מורכבת, המחייבת איזון בין הזכות החוקתית לשוויון לבין זכויות אחרות כגון הזכות לחיים בקהילה תרבותית.
השופט הוסיף, כי לא ברור כלל כי הפגם הנטען בהליך המכרז או באופן פעולתן של העמותות והדימוי הציבורי שלהן הוא המחסום מפני פניה של אוכלוסיות כאלו או אחרות להשתתף במיזם הדיור. העובדה שאחרים שאינם נמנים על אוכלוסיה זו או אחרת לא פנו להרשם כדיירים במיזם נשוא העתירה אינו מצביע על אפליה מעצם זכיית העמותות במכרז או אופן פעולתן. יתכן שיש לו הסברים עמוקים יותר בכל הנוגע לתפיסת עולמן ולרצונותיהם של מגזרים שונים לבחור לעצמם מרחבים אחרים לחיים טובים לגישתם, הגם שלכאורה אין הדבר מתיישב עם אותם ערכים אוניברסליים שבבסיסם שוויון ההזדמנויות לכלל מרכיבי החברה, לרבות שוויון בהזדמנויות להצטרף למיזם.
כן קבע השופט, שבנסיבות העניין יש גם לקבל גם את טענת המשיבים בעניין השיהוי שבו הוגשה העתירה, שיש בו משום פגיעה באינטרסים ראויים של רוכשי הדירות החברים בעמותות , שכן החוזה עמן כבר נחתם והן כבר החלו בהכנות לקיומו ושילמו למינהל בגין המגרשים. החברים בעמותות כבר החלו בגיוס הכספים הדרושים לשם התשלום בגין המגרשים, שכ"ט עו"ד והמסים שיש לשלם בגין העסקאות. יש להניח כי גיוס הכספים הדרושים מצד החברים – רוכשי הדירות דרש נקיטה באמצעים של מכירת דירות קודמות, לקיחת הלוואות והתחייבות למשכנתא וכדומה.