אבא שחוזר מאוחר, אוויר נעים במיוחד ושעון קיץ דוחפים אותי לצאת בשעה מאוד לא שגרתית לעבר הגינה השכונתית שעל יד ביתנו.
המלאכים שלי רחוצים ונקיים עם פיג'מות קיציות, אני אוחזת ערימת סנדוויצ'ים עם חביתות וקופסת מלפפונים קלופים ומתאפקת לא לעטות על עצמי גם כן כותנת לילה ורדרדה להשלמת המראה הפסטורלי.
אני מצפה לראות את הגינה נטושה ולהתמקם בשתיקה על ספסל עייף מפטפוטי נשים.
אך לא.
להפתעתי הרבה אני מזהה דמות שפופה יושבת על הספסל סביבה מפסלים שני ילדים עוגה מחול ומקשטים אותה בחיפושיות אדומות.
ערב טוב! אני מברכת בלבביות, גם בעלך מהמאחרים היום?
לא. היא עונה בשלווה עצובה. בעלי מגיע בדיוק בשעה הרגילה שלו. את שואלת מה אני עושה פה? אל תדאגי מחכים לו בבית.
יש לי מעט טקט, ולכן אני לא שואלת מי מחכה לו בבית אלא רק מבררת בעקיפין האם אותו אחד שמחכה גירש אותה מהבית ואולי היא צריכה איזה סיוע כי היא לא נראת טוב.
לא לא ,הוא לא ממש גירש אותי היא עונה, הוא רק תופס כל חלקה טובה בסביבה כך שגם אם אני שם וגם אם אני לא זה היינו הך.
מה את אומרת? וכך את חיה? תשמעי, גם למצוות הכנסת אורחים יש גבול! את לא יכולה להמשיך ככה את חייבת לגרש אותו! זה כל יום ככה?
כן. זה כל יום, היא נאנחת, ואם יש לך רעיון איך לגרש אותו אני מאוד אשמח.
כשהיא רואה שאני לא עומדת בסקרנותי היא פולטת כשדמעה מתגלגלת מעיניה: גוגל, את מבינה? זה גוגל.
בעלי נכנס הביתה הוא שואל בשלומי וכשאני עונה אני זוכה לדבר עם פרופיל.
הצלחת עם מנת האוכל הגדושה שהכנתי לצידו במחשב והוא חייב ממש להתעדכן בכל רגע בדברים החשובים שקורים בעולם.
ראש הממשלה הלך עם רעייתו להצגה בבימה, הוא מתעדכן בנשימה עצורה מול מופעי צרחות מרשימים מבת השנתיים שלי
תאונה מחרידה בכביש הבקעה הוא פולט בחרדה.
הזאטוט מתנגש עם הבימבה בצרחות.
הכינרת עלתה ב-3 סנימטרים הוא בוהה מאושר בתמונה פסטורלית.
ומפלס העצבים שלי כבר חצה מזמן את הקו האדום.
אז היום, הכנתי לו צלחת חמה על השולחן וירדתי לכאן יותר קל להעסיק כאן את החבר'ה...
גוגל כבר יחכה לו...
אני שולפת לה טישו תכלכל ורך מקופסת המלפפונים ומוחה את דמעותיה, זה נשמע קשה כל כך, אני אומרת, חשבתם פשוט לנתק אותו?
ואז מה? היא מושכת באפה בייאוש.
האייפון ימלא את מקומו נאמנה...
רעש גרירה מסב את צומת ליבנו. מהבית הסמוך יוצאת שכנה נוספת בשעה לא שגרתית זו וגוררת ארגז ספרים אחריה.
פסח, אם אני לא טועה כבר עבר ועל כן אני ממהרת בעידוד שכנתי לספסל לבדוק מה בדיוק קורה שם.
טקט כאמור יש לי, ולכן אני לא שואלת מה את עושה כאן עכשיו במקום להשכיב את הילדים - אלא רק מבררת בעקיפין אם היא עוברת דירה או שיש סיבה אחרת לגרירת קופסאות קרטון מלאות ספרים בשעה זו.
היא עצבנית. אני מזהה זאת על פי תנועותיה החדות. אך זה לא מונע ממני להתקרב עוד קצת ולראות שלט "הפקר" מתנוסס על הקרטון.
תם עידן האנציקלופדיות! היא קוראת בצער. מישהו היום מסתכל על מפות כבישים? ספרי טלפונים? ספרי בישול?
מילון עברי אנגלי? מילון עברי?
תגללי הם אומרים לי רעבים למתכון מקורי מיוחד. תגללו הם מצעים לתלמידים, תבדוק בגוגל מאפ – כך לפני שיוצאים לדרך.
לא יכולתי כבר לשאת את הבושה שלהם, היא מצביעה על אליעזר בן יהודה רות סירקיס ועוד כמה מהאג'נדה שמצטופפים סמוקי לחיים בקרטון.
הערב יורד. כוכבים מתחילים לנצנץ בשמים אנחנו עומדות שלושתנו דוממות על יד הילדים שמתחילים להתנמנם בדשא המשחיר.
עוד דלת נפתחת -
אני רואה שמעניין פה למטה אומרת הרביעית רוצות לשמוע מה עבר עלי היום? היא שואלת
מה קרה? גוגל התערב לכם בשיחה?כך שכנתי לספסל
כן איך ידעת? היא שואלת מופתעת.
זה רק עניין של דקות ספורות עד שהחמישית מצטרפת זו השכנה הלירית, היא נכנסת מהר לאווירה ומדקלמת מעומק ליבה אל עבר הכוכבים הנוצצים:
גוגל גוגל
הוי, גוגל גוגל
גלגולים גלגולים גלגלתנו
בלגלוגים פרועים השתיקתנו
איך הסתדרו אבותינו בלעדיך? לא נדע
מה שבטוח שחייהם התגלגלו בשלווה
התגלגל נא מביתנו- התגלגל
שניגאל מגלותך – אבל מהר
לא נתאבל עליך, גוגל
עת נגול עליך את הגל
גאל אותנו בהסתלקך
גאל
כשהסתיים הפיוט החלטנו לפתוח בצעדת מחאה.
מכל עבר הצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים, נשים ונצפו גם כמה ילדים מנומנמים.
בדממה הנפנו כרזות מחאה, סובבים סובבים את כל השכונה
לפתע הואר הרחוב
כל חלונות הבתים נפתחו בו זמנית.
"זה באמת כאן!" אמרו כולם במקהלה, "תחייכו אתם בעמוד הראשי בחדשות"! הם צעקו מלמעלה.
אחר כך הם רצו להתעדכן בכתבה הלוהטת שמסקרת און ליין את מחאת המאה המתרחשת ממש כאן, תחת חלון ביתם בפאתי המדרכה.