פרקליטות המדינה העבירה בצהרים (שישי) לבית המשפט העליון את בקשתה לדחות ב-90 יום את פינוי שכונת האולפנה בבית אל.
בשלושת החודשים הקרובים, אם בג"ץ יאשר את הדחייה, תנסה הממשלה לעמוד על פתרונות להכשרת המקום שימנעו את הפינוי וההרס.
בבקשה טענה הפרקליטות "ראש הממשלה ופורום השרים מבקשים לשקול מחדש את דרך יישום המדיניות עליה החליטו וכנגזרת מכך גם את עמדתם הפרטנית עליה הודיעו לבית המשפט". בנוסף ביקשה הפרקליטות לאפשר להגיש את העמדה החדשה בתוך 90 ימיםץ
עוד נכתב כי כיוון שתיתכן שעמדתה של המדינה תשתנה הפרקליטות מבקשת כי עד להכרעה בעתירה לא יהרסו מבנים.
בפרקליטות ציינו כי "בהתייחס לחמשת מבני הקבע לגביהם ניתנה התחייבות ב"גבעת האולפנה". ייאמר כי מדובר במבנים מאוכלסים הכוללים מספר קומות בכל מבנה, הקמת המבנים החלה לפני 12 שנה ומתגוררות בהם 30 משפחות. מבנים אלה הם חלק ממתחם כולל בו מתגוררות עשרות משפחות נוספות".
עוד צויין כי בימים האחרונים התקיימו ישיבות עם ראש הממשלה, שר הביטחון ושרים נוספים כגון שר האוצר, שר המשפטים, שר התחבורה, שר החינוך ועוד. "בישיבות הסבירו השרים את האופן בו הם רואים את המדיניות הראויה למניעת בנייה שלא כדין על מקרקעין פלסטינים פרטיים ביו"ש", נכתב בבקשה, "יש להעדיף השעיה של ביצוע הפעולות בשטח עד מיצוי הבירור המשפטי המתקיים היום באשר לשאלת הבעלות על הקרקע וזאת מתוך השקפה שאין להרוס בנייה מסוג זה אשר ייתכן ובעתיד יכריע בית המשפט המחוזי בטענת הרכישה בניגוד לעמדת העותרים וזואת מכיוון שבמקרה כזה מחיר הטעות הוא גבוה מאוד".
תושבי שכונת האולפנה הגיבו לבקשת המדינה לדחות ההרס בשכונה ב-90 יום, "הממשלה אחזה סוף סוף במשוכות הריבונות והביאה לידי ביטוי מוחשי את שלטון הצדק החוק והמוסר, "מודה ועוזב ירוחם".
עוד נמסר כי "מבורכת היא הודאתה של הפרקליטות בכך שמסרה נתונים שגויים לבג"ץ בקובעה כי קרקע השכונה אינה שייכת לבעליה, בניגוד בוטה לדעת שולחיה, בעוד הדברים מתבררים עדיין בבית המשפט המחוזי. משמח להבין שגם פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי במשרד הביטחון קיבלו אחריות על השכונה שנבנתה ע"י ממשלת אהוד ברק לפני 12 שנה תוך מתן תמריצים, מענקים למשתכנים והנחת התשתיות".
תושבי השכונה אמרו כי "כל הגורמים בממשלה ובזרועותיה מבינים כעת כי שכונת האולפנה הינה רק קצה קרחון של 9000 יח"ד ביו"ש שעל הממשלה להביא להסדרתם. בכל מקרה, בגליל, בנגב, במזרח ירושלים ובכל העולם החופשי לא מחריבים עד היסוד שכונה פורחת, גם אם מתברר כי נפלה שגגה תחת ידי הממשלה וזו הקימה שכונה על קרקע שאיננה מוסדרת. בארץ כולה ובעולם הנאור מפצים את העותר לטענת בעלות על הקרקע, אם מתגלה כי צדק, ובכך גם מבטיחים כי יוכל לממש את זכותו. הריסה לשם תאוות הריסה בלא כל הסתברות כי העותר יוכל להתגורר בקרקע, הינה כדרישת האם המזוייפת במשפט שלֹמֹה הדורשת: "גיזרו את התינוק, גם לי, גם לך לא יהיה".